מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"האדם הוא תבנית נוף מולדתו"

סבתא חיה והנכדה מיכאלה
בילדותי עם הטנא הענק על הראש
סבתא חיה'לה מספרת למיכאלה סיפור חיים - בן שמן

מושב קטן מוקף חומה, שער ברזל אחד גדול מגן על הכניסה הראשית ועוד פישפש (שער קטן להולכי רגל בלבד) קבוע באזור אחר בחומה. בן-שמן הישנה. מושב העובדים שנוסד בשנת 1911 ליד כפר הנוער בן-שמן, בו הייתה גם חוה חקלאית להכשרת החלוצים לעבודה חקלאית בארץ ישראל. המושב היהודי הראשון ליד העיר לוד. 11 משפחות שקבעו את חייהן כאן עבדו בחקלאות, עיבדו שדות נרחבים, גידלו ירקות חורף כרוב וכרובית, רפתות חלב ולול קטן לביצים. בחמשת הבתים הראשונים שהיו במושב גרו לפניהם אמנים תימנים שהובאו ארצה כדי לעבוד בצורפות בבית הספר בצלאל שקם במקום. בית הספר הזה גדל להיות אקדמיה לאמנות ועבר לירושלים.
אבי מאיריק פרידמן ז"ל נולד לרוזה ולמשה פרידמן שהכירו בחוה החקלאית והקימו ביתם במושב שבין החומות. למשה פרידמן היו עוד שני אחים: נוטה-נתן ולוי-לוויק ושתי אחיות: בתיה וסוניה. הם באו ממשפחה דתית מאד מרוסיה. נולדו בליטה אך עלו מאודסה במהלך העלייה השנייה בין השנים 1902-1906. הסבתא שלי רוזה הייתה אחות במקצועה. עלתה עם עוד 3 מאחיותיה. הרביעית נסעה עם בן זוגה לארה"ב. האח היחיד שהיה לסבתי, נשאר ברוסיה. הוא נהרג שם באחת המלחמות בדרום-מזרח אסיה והותיר שם אשה וילד. לאחר נפילתו לא היה קשר עם משפחתו. הבנות לבית רוזנויר שנולדו בבוברויסק (כיום בתחום מדינת לארוס) היו חברות של בני משפחות חלוצים רבות, המשוררת רחל, ברל כצנלסון, שמעון קושניר ועוד. עם רוב חבריהן נשמרו קשרים כל חייהן. סבתא שלי נהרגה על ידי ג'יפ בריטי שפגע בה בצידי דרך ראשית, וזאת בהיותי בת רק שלושה חדשים.
בהיותי בת חצי שנה עברנו לוילהלמה היא בני-עטרות. בעבר וכך היום, כל ילדי מושב בן-שמן הקטן למדו בכפר הנוער. שם הכיר אבי את אמי מרים-מימי לבית קפון שעלתה מבולגריה בשנת 1944 בדרך מאד מעניינת. ברכבת מעיר הולדתה רוסה שעל שפת הדנובה בצפון בולגריה דרך טורקיה סוריה לבנון ובמנהרת ראש-הנקרה לישראל עד לחיפה ועתלית למחנה המעפילים. משם ברכבת ללוד ובאוטובוס של כפר הנוער לבן-שמן. אמי הייתה לכל אורך דרך חייה מצטיינת. כתלמידה, כחברה וכאדם.  היא הייתה חכמה, טובה וערכית מאד. ידעה עברית מהבית כי בית משפחתה היה בית ציוני. אמי ניגנה על כינור. הגיעה איתו ארצה וזכתה לנגן עליו בכפר הנוער של פעם. כל משפחתה עלתה ארצה אחרי קום המדינה ונקלטה היטב בהתיישבות ובעיר. במהלך מלחמת השחרור הוטל מצור על כפר הנוער והמושב. החקלאים עזבו את בתיהם. רק קומץ נותרו לשמור על הבתים.
לאחר המלחמה, הצטרפו הורי לראשוני המתיישבים במושבה הטמפלרית וילהלמה

מילון

חמידייה-וילהלמה
חמידייה-וילהלמה (בגרמנית: Ham?dije Wilhelma) הייתה מושבה טמפלרית במישור חוף יהודה כ-7.5 ק"מ מצפון ללוד, וכ-2 ק"מ ממזרח לעיירה הערבית יהודייה (העיר יהוד של ימינו), נוסדה בשנת 1902 על ידי גרמנים טמפלרים. בשנת 1948 הוקם במקום המושב העברי בני עטרות.

פישפש
שער קטן להולכי רגל

ציטוטים

”האדם הוא תבנית נוף מולדתו“

הקשר הרב דורי