מאגר סיפורי מורשת

האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, רק מה שספגה אזנו עודנה רעננה, רק מה שספגה עינו טרם שבעה לראות, כל אשר פגע במשעולי טללים ילד… ומגילת ספר חייו הולכה מתפרשת… (שאול טשרנחובסקי)

אבי אברהם גלר נולד בפולין, בעיר פשמישל, בתאריך 20.12.1916. כל משפחתו הגרעינית הושמדה בשואה. אמי נצחיה ביטון נולדה בישראל בעיר צפת בתאריך 28.12.1921. אמי היא מצאצאי הרב קארו שגורשו מספרד למרוקו, דור שביעי בארץ.

 

אבי שלח לאביו, רב בפולין, תמונה זו של אמי במכנסיים קצרים. במכתב תשובה נכתב: תודה עבור התמונה היפה,

בבקשה תשלח תמונה שאוכל להראות לחברים בבית-הכנסת.

 

הוריי נפגשו במלון במושבה מגדל ע"י הכנרת, המלון שימש למגורי משפחות, לכל משפחה חדר, לכל קומה שירותים משותפים. אמי גדלה בחווה במגדל, אבי הגיע מפולין. כיום החווה במגדל משמשת מוזיאון לתולדות היישוב, בו מתועדת המשפחה. בשנת 1938 הוריי היו בין מקימי יישוב "חומה-ומגדל" שרונה שבגליל התחתון.

 

אחי ואני נולדנו בתוך המחנה. אמא מספרת שהמצב הכלכלי היה קשה והרופא אמר שהילדים חייבים לבריאותם לאכול בשר. מה אם לא ציפורי דרור משלימות את סל המזון?

 

אחי הבכור יגאל נולד בתאריך 21.12.1939, אני נולדתי בתאריך 12.2.1943.

 

הקושי לגדל שני ילדים בתוך החומה הוביל לשינוי. ב-1943 קנינו משק ובית בכפר-הס. בית השימוש היה בחוץ, מאחורי הרפת. בכפר-הס נולדה לנו אחות בתאריך 23.11.1947.

 

עובד הביצייה היה חסכן, כל ביצה שנשברה היה שולק לגרונו. מפעלי רווחה בכפר: גן ילדים בית העם, ספריה, בית הכנסת ושירותים אחרים כמו משאית: לשרות צרכי המשק, לטיולים וכטרמפ ליציאה מתחומי המושב; חנות ספרים בארגז מצעי המיטה של משפחת בן- ציוני. אטליז של משפחת קליין.

 

ממה מתפרנסים? משק מעורב שהכיל מספר ענפים בהיקף קטן. כך אפשר היה לעבוד עבודה עצמית וגם לספק את הצרכים הכלכליים של המשפחה. רפת, פרדס, ירקות, לול ומספוא. עם השנים אבי החליף את החמור בסוס גדול, "עולה-חדש" מיוגוסלביה שבא דרך נמל חיפה. הסוס שימש לחריש, זריעה, קציר, הובלת משאות וכרכב.

 

סדר היום של אמא: חולבת, מסייעת לפרה שמתקשה להמליט, מטפלת בלול, קוצרת ומקצצת ירק, מעמידה דוד כביסה להרתיח ויוצאת לעבודת חוץ. מגדלת 3 ילדים. הבית מבריק, הגינה מטופחת. בשעות הפנאי סורגת ותופרת.

 

שער המפעל הסודי ליצור נשק של "ההגנה"

בפרדס שמאחורי "וילה זיו".

הצריף התחזה למפעל ייצור חלקי אינסטלציה לפרדס.

פלטת בטון כיסתה את הכניסה לחדר תת קרקעי

שבו יוצר הנשק, על הבטון העמידו בית שימוש להסוואה.

מסלול לימודי: בשנת 1945 נכנסתי לגן הילדים. בגן הכרתי את חברי הילדות הראשונים, עמם ידענו ילדות צנועה ומאושרת במשק ובכפר.

חברויות נוצרו במסגרות החינוך ובתנועה. הקמנו קבוצה חברתית, קראנו לה קבוצת "אורנים". היה לנו ארגז, בו שמרנו את "רכוש" הקבוצה שכלל כוסיות ופינג'ן לקפה, אותם פילחנו מחגיגות הכפר. כל ילד הביא להתאספות שתי כפיות סוכר, חצי כפית "ציקוריה" וחצי כפית קפה.

 

הקמת משפחה: הכרות עם אילן הצנחן מכפר-חיים. בננו הבכור תמיר נולד ב- 3.1.1963, אילה אחותו נולדה אף היא ב- 3.1.1969, ארבל (4.4.1974) כשם הר ארבל על-יד הכנרת שם התחילו הוריי את זוגיותם. ארבל קיבל ביום הולדת 30 מתנה: האחיין יותם שנולד ב- 4.4.2004.

 

פיתחנו משק מעורב שבמשך השנים השתנה והותאם לצרכים. ענפי המשק: לול, פרדס, מטע אבוקדו, ירקות ופרחים. במקביל עבדנו עבודות חוץ. עבדתי 30 שנה בהוראת אמנות בביה"ס האזורי תל-מונד, בו למדתי כילדה. בעיקר בתכנון ועיצוב נושאים לימודיים. בשעות הפנאי סידור פרחים ואירועים, עיצוב תערוכה לזכר יוסי יפה, עבודה בגינה, מקשטת עוגות, עובדים ומטיילים לאפריקה ולחומה הסינית.

 

 

 

בשנת 1979 איבדנו גיסה וחברה, דבורה'לה שנהרגה בתאונת דרכים ב- ט"ו בשבט תשל"ט 13.2.1979 והיא בת 35. בשנת 1996 נפרדנו מאבא אהוב ביום הולדתו השמונים י' בטבת תשנ"ד 20.12.1996.

 

אני נהנית ואוהבת את המשפחה, הילדים והנכדים. אוהבת את המשק, הבית והגינה. קשורה לכפר ולחברים. אני מודה לכל אלה שהלכו איתי במנהרת הזמן ולימדו אותי לתעד את העבר ולשמרו למחר באמצעות המחשב. נוף ילדותי הוא תמונה המשקפת את החיים במושב עובדים בשנים 2005-1943.

 

 

קישור ליוטיוב סרטון המצגת: האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו 

        

מורה מובילת תכנית: אילת שחק

2005, תשע"ה