מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דרכם של יפה ואהרן דניאל מדמשק

סבתא יפה והנכד אייל
סבתא יפה בצעירותה
מאז ועד לדור חמישי בארץ ישראל
בחירת הנושא המשפחתי- תולדות חלק ממשפחת דניאל בארץ – באה ממספר סיבות: הראשונה הינה לתעד את קורות המשפחה מאז חייהם בדמשק ועד להשתלבותם בארץ, עזרתם לבניית המדינה, הקמת המדינה, והקורבנות שהקריבו למען המדינה. הסיבה השנייה הינה כדי שהדור הנוכחי והדורות הבאים ילמדו על משפחתם, מורשתם, וישאו בגאווה את זכר אבותיהם. הסיבה השלישית היא להביא לפרסום את קורות המשפחה שעלתה לארץ בתחילת המאה הקודמת מתוך ציונות, ערכיות, ואידיאולוגיה וכך העבירה אחריה מורשת זו.
יפה ואהרן דניאל
משפחת דניאל כשאר יהודי דמשק גרה ברובע היהודי ליד בית הכנסת שנחשב הגדול והיפה בדמשק. אהרון, בנם של שרה ונתן הלוי, נולד ברבע האחרון של המאה ה-19. אהרון התחתן עם יפה ויחד הביאו לעולם חמישה ילדים, ביניהם סבא רבא שלי שנקרא נתן. מאחר ואמו של נתן הייתה חולה הוסיפו לשמו את השם סברי שמשמעותו סבלנות. אהרון נאלץ להתגייס לצבא התורכי והותיר את אשתו עם שלושה ילדים בבית ללא פרנסה. בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מצעירי דמשק עזבו את סוריה ויצאו לחפש את לחמם בארצות אחרות. רבים היגרו לארה"ב ולדרום אמריקה, שם הוקמו קהילות גדולות של יוצאי דמשק.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם שובו של אהרון מהצבא התורכי, התחיל בשיקום הכלכלי של משפחתו.
ילדי משפחת דניאל למדו בבית הספר אצל המורה והמחנך אברהם אלמליח, מנהל בית הספר אליאנס (כל ישראל חברים). הבנות למדו בבית הספר לבנות שהוקם על ידי יוסף יואל ריבלין מירושלים, תחת ניהולו של מורה צעיר שגם הוא פשט את מדי הצבא התורכי, הסופר הדגול יהודה בורלא. בבית הספר למדו את השפה העברית החדשה והמדוברת, דבר שהקל מאוד על קליטתם בארץ. במקביל הוקמו תנועות חלוציות: "מכבי" ו-"החלוץ", אליהם הצטרפו ילדי אהרון ולקחו חלק פעיל בפעילויות.
יוסף, בכור הבנים, הגיע כחלוץ לארץ בשנת 1925 וקבע את מושבו בארץ בחיפה. אחריו הגיעו טיפין טיפין שאר בני המשפחה. סברי הסבא רבא שלי הגיע בשנת 1933, לאחר שהיה פעיל בהברחת יהודים מדמשק לישראל הן באמצעות תעודות מעבר והן בהברחת גבולות, כאשר חציית הגבול הייתה ברגל בתנאים לא תנאים. בשל פעילותו זו ובשל החשש לחייו נאלץ לעבור ולהעביר את פעילותו לפלשתינה, ישראל. יחד אתו עלתה אסתר לבית בלה, שלימים הפכה לאשתו. משפחת דניאל קבעה את ביתה בחיפה.
העלייה לארץ ישראל
בכור הבנים יוסף היה בין החלוצים ליישב את שממת הארץ ולהקים ישוב חדש הנקרא קריית מוצקין. עד נישואיהם גרו כל בני המשפחה בקריית מוצקין. יוסף קיבל את אות יקיר הקריה וחי בקרית מוצקין עד ליום מותו. בארץ הצטרפו בני המשפחה להגנה ולש"י. הם מילאו תפקידים שונים, דבר שהובילם בהמשך לפעילות למען הציבור הן במישור הארצי, מודיעיני, במסגרת תנועות הנוער, ההסתדרות והקהילה, בהשגת אשרות עלייה לארץ ואף הברחת יהודים לארץ.
אברהם דניאל הי"ד
ב-16.4.1938, בערב פסח ט"ו ניסן תרצ"ח, בהיותו בן 25 בלבד, נפל הבן האהוב אברהם דניאלי הי"ד, בעלייה לקיבוץ חניתה במסגרת חומה ומגדל. אברהם, עלם חמד למד בבית הספר העברי בדמשק, ואחרי סגירתו המשיך את לימודיו בבית הספר הפרוטסטנטי. בגיל 12 הצטרף לאגודת מכבי ולאחר מכן ל"החלוץ". בשנת 1932 עלה לארץ ישראל והיה בין מניחי היסוד לסניף הנוער העובד בחיפה. את שעות הפנאי הקדיש לציור. אברהם ז"ל היה אידיאליסט, עם שאיפה לחברה סוציאליסטית וערכים נשגבים, כאשר לדעתו כל אחד צריך לתרום את חלקו למדינה ולחיות במדינה. המשפחה ספגה מכה קשה עם מותו של אברהם ממנה לא התאוששו ההורים עד יום מותם. הסופרת אסתר חלוואני שכתבה ספר על יהדות דמשק בשם "דמשק עירי", כתבה כי כל יהודי דמשק ביכו את מותו של אברהם ז"ל.
מרדכי דניאל הי"ד
במלחמת העצמאות, ב-22.4.1948 ניחתה מכה נוספת על המשפחה קשה ואנושה, כאשר מרדכי הי"ד, בן ה-19 עלם חמד, בנם של יוסף ורבקה נהרג בזרעין שבעמק יזרעאל. אברהם נולד בשנת 1929 בישראל, סיים בית ספר מקצועי בחיפה והיה חבר בהכשרה החקלאית במעוז חיים. חביב היה על כל חבריו בתנועת הנוער ובמשק. היה חבר בהגנה ומיד לאחר 29.11.947 הצטרף לפלמ"ח והשתתף במערכות בגליל העליון עמקי בית שאן ויזרעאל ובמשמר העמק. קשה היה למשפחה להתאושש מהמכה הנוספת. נפילתו של מרדכי השפיעה על המשך חייהם של רבקה ויוסף עד ליום מותם. יחד עם זאת המשפחה הקימה לזכר הבנים בית כנסת בקרית מוצקין, הקיים עד היום. האחים לבית דניאל, אשר כל אחד מהם הקים את ביתו ומשפחתו, פנו כל אחד לדרכו הוא. נתן-סברי נפטר בשנת 1962, בתיה נפטרה בשנת 1970 ואיילו יוסף, שמעולם לא התאושש ממות בנו, נפטר בשנת 1990.
סבא נתן סברי ז"ל
סבא נתן סברי נולד לפני מלחמת העולם הראשונה בדמשק בסוריה. הוא היה חייכני, אוהב אדם, אוהב להתלוצץ, אינטליגנטי, ידו בכל ויד כל בו, אינדיבידואליסט שאהב שהדברים ייעשו על פי דרכו, עצמאי בצורת חשיבתו, ווכחן לא קטן. כבחור צעיר קשר קשרים בתוך הקהילה היהודית ועם הערבים מהשכבות השונות בדמשק, שהפכו להיות חברים קרובים. לימים הפכו חבריו הערבים להיות בעלי דרגים גבוהים בדמשק ועזרו לו להבריח יהודים ארצה עד עלייתו לארץ. בשנת 1933 עלה לארץ והתגורר בחיפה בה החל את פעילותו הציבורית בישראל. שמו הפך לשם דבר הן במגזר הפוליטי וגם במגזר הכלכלי. הוא כיהן שנים רבות כיו"ר יהודי סוריה והלבנון, ופישר בן בעלי עסקים וזוגות. כבעל חוש צדק מפותח לא יכול היה לסבול עוולות למיניהן והקדיש את עצמו וזמנו למען הציבור בכלל וליהודי סוריה ולבנון בפרט. בתקופתו לא הייתה משפחה מעולי סוריה והלבנון שהייתה במחסור כלכלי. הכול נעשה דרך מתן בסתר. נושא אפליה העדתית כאב לו מאוד והוא עשה ככל שביכולתו באמצעות כתיבת מכתבים לגורמים שונים בממשלה בהם התריע על מצב אוכלוסיית יוצאי צפון אפריקה. סבא רבא אל התחתן עם אסתר לבית בלה ויחד הביאו לעולם חמישה ילדים. אחת מהם היא סבתי יפה שנישאה לסבי מרדכי כהן. סבא נפטר בשנת 1962 בהייתו בן 53 בלבד והותיר אחריו חמישה ילדים, בן אחד לאחר צבא, שניים בצבא ושתיים בנות 14 ו-12. אבל כבד נפל על המשפחה והמשבר של כולם היה עמוק מאד. על אסתר אם המשפחה שנותרה עם חמישה ילדים, היה להתמודד נפשית וכלכלית עם מות האב. אם המשפחה, סבתא רבא של אסתר, לקחה את המושכות בידיה, והפכה להיות משפחה אומנת לילדים. מהלשכה הסוציאלית פנו אליה לעתים קרובות שתיקח ילדים עד שימצא להם הסדר. במצב זה גדלו הסבתא שלי ואחיה, כאשר עול המשפחה נפל על כולם. חשוב לציין שכל אחד מבני המשפחה שירת בצבא ותרם את תרומתו בכל דרך שהיא. כל אחד בדרכו עבד ועזר בכלכלת הבית, התחתן והביא ילדים לעולם.
יפה דניאל (סבתי) ומרדכי כהן
סבתי יפה התחתנה עם מרדכי כהן, בחור צעיר שעלה ממרוקו והתחנך בפנימיות ובקיבוצים. יחד הביאו לעולם שלוש בנות: תמר, אסנת ולילך, שהיא אמי. שלוש הבנות לבית כהן עברו את ילדותן בקריות, שירתו בצבא, ולמדו באוניברסיטאות שונות בארץ. לכל אחת מהן יש שני ילדים. האחיות מכהנות בתפקידים בכירים במקום עבודתן.
לילך ואלכסנדר שולומון
אמי, לילך, הבת הקטנה במשפחה, הייתה לילדה חרוצה ושאפתנית, עם משמעת עצמית גבוהה. המצוינות הייתה נר לרגליה והיא חכמה, אינטליגנטית, פיקחית ואוהבת. לאחר שירותה הצבאי כמפקדת במלחמת המפרץ למדה אמי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה ותואר שני באוניברסיטת תל אביב. לאמי היה פחד ידוע מרופאי שיניים עד ליום שבו הלכה למרפאת שיניים שאבי, אלכסנדר שולומון, ניהל בקריית מוצקין. שם אמי התגברה על הפחד (בזכות אבי) והתאהבה בו. אלכס בנם של אדית ובצלאל שולומון, ניצולי שואה, נולד ברוסיה ועלה בשנת עם משפחתו לארץ בשנת 1974. כך התפתחה האהבה בין שניהם. לאחר כשנה הורי נישאו. בהמשך נולד אחי נדב וכעבור כמעט שלוש שנים אני נולדתי, אייל. בבית ספגנו ערכים נימוס ליצירתיות, ללמידה, לנתינה, לאהבת האדם ובעיקר לאהבת הארץ, וגדלנו להיות מי שאנחנו. אחי נדב הוא ילד בן 13, תלמיד כיתה ז' בחטיבת ביניים, וכמובן אני ילד בן 10 ביסודי, בבי"ס גבעת טל (נכון לשנת 2013).
קישור לאתר של משפחת דניאל

מילון

שאפתנות, יצירתיות
אדם צריך שיהיו לו מטרות ושיעשה הכל להגשים אותן. יצירתיות הן במישור האומנותי והן במישור הכללי כדי לדעת איך לעשות ולהתמודד עם דברים.

ציטוטים

”אדם צריך שיהיו לו מטרות ושיעשה הכל להגשים אותן“

הקשר הרב דורי