מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפורה אליסון מרמת גן. אני בת 71, עד גיל 8 עברתי הרבה מאוד מסגרות חיים.

נולדתי בגרמניה במחנה עקורים בעיר קאסל בשנת 1948 (עם קום המדינה). עליתי ארצה עם הוריי כאשר הייתי בת שנה וחודש. באנו לארץ באוניה בשם "נגבה" בשנת 1949 בחודש מאי. הגענו למחנה עולים בחיפה שנקרא "שער העלייה", שם התחלתי את צעדיי הראשונים. כאשר גדלתי, הוריי סיפרו לי שנהגתי לאסוף את כל הנעליים שהיו ליד המיטות של אנשים ולעשות מהם ערימה גדולה, ואם מישהו חיפש את הנעליים שלו ידעו שאפשר למצוא אותן אצל "פייגלע הקטנה".

יום אחד הציעו למשפחתי לעבור לבית ישן בטירת הכרמל. כמה ימים לאחר מכן עברנו לשם ומיד הוריי וסבא שלי החלו לשפץ את הבית. בחצר היו לנו לול תרנגולות וגם ארנבים, ועוד כל מיני בעלי חיים. לבית עברנו יחד עם סבא וסבתא ויותר מאוחר הצטרפו לגור ביחד איתנו הדוד והדודה שלי. בגיל שלוש הצטרפתי לגן דתי, כל בוקר בגן היינו מתפללים ומדברים ביידיש. בגן חפרנו בחול ושיחקנו בכדור שעשוי מסמרטוטים, כי לא היה תקציב לקנות דברים.

בכיתות א׳ ו-ב׳ למדתי בבית ספר "הגבעה" בטירת הכרמל. אני זוכרת שבפורים המורה חילקה את ילדי הכיתה לקבוצות ואמרה לכל קבוצה לפי איזה סיפור אגדה להתחפש. לקבוצה שלי נתנה המורה נושא שקשור לאגדה "כיפה אדומה" (אני הייתי "כיפה אדומה"). אימא שלי תפרה לי את התחפושת במשך כל הלילה שלפני פורים, כי נזכרתי להגיד לה ברגע האחרון שהמורה אמרה לי שאני אהיה "כיפה אדומה".

באוקטובר שנת 1956, בהיותי בת 8, אני, הוריי ואחי עברנו לגור לגבעתיים מכיוון ששם הייתה לאבא שלי עבודה בשפע.

הזוית האישית

הנכדה גוני: נהנינו מאוד לעבוד ביחד, להעלות זיכרונות ולחזק את הקשר ביננו. שתינו נהנינו במיוחד מהסיור לבית התפוצות. אני מאחלת לסבתא שמחת חיים ואריכות ימים ובריאות רבה.

סבתא ציפי: אני מאחלת הצלחה בלימודים ובחיים.