מאגר סיפורי מורשת

קצת על סבא חיים:

סבא חיים נולד בשנת 1947 בעיראק, בגדאד. הוא נולד עם שני שמות: חיים (על שם חיים ויצמן) וסבח (בוקר טוב בערבית). הוא נקרא סבח מכיוון שלא רצו שיזהו אותו כיהודי כי בימים אלו רדיפת היהודים הייתה מרובה. כאשר הוא היה בן 4 הוא עלה לארץ עם הוריו ואחותו רק עם הבגדים שלגופו.

כאשר הם הגיעו לארץ הם הגיעו למחנה עתלית. במחנה היו מחלות קשות והאוכל היה מחולק שלוש פעמים ביום כאוכל מוכן. לאחר תקופה קצרה העבירו אותם למעברת קריית אונו. החיים במעברה היו קשים יותר מאשר במחנה. הם התגוררו בתוך אוהל גדול, שחולק לעשר חלקים, חלק לכל משפחה.לאחר שלושה חודשים העבירו אותם לצריף. שם החיים השתפרו מעט. לאחר כשנתיים הם עברו לדירה ברמת גן ושם התגוררו שלוש משפחות, משפחה בכל חדר.

סבא הכיר את סבתא בתיה בשירות הצבאי שלו ולאחר שלוש שנים בתאריך 09.10.1969 הם נישאו.

סבא חיים וסבתא ביום חתונתם

סיפור העלייה של סבא חיים

סבא מספר: "בשנת 1951 עליתי ארצה עם הוריי ואחותי במטוס שהביא אותנו לשדה התעופה בלוד ובשנה זו הייתה עלייה הכי גדולה של יהדות בבל. עלינו ארצה כתוצאה של הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל והתייחסות השלטונות העירקים כלפי היהודים שנאלצו לעלות לארץ ישראל בעל כורחם.

עם עלייתנו ארצה גרנו במחנה עתלית ליד חיפה. המצב שהיה במחנה היה בכי רע. כל המחנה היה מלא בפשפשים וכינים. המזון היה מחולק על גבי צלחת פח, שלוש פעמים ביום, ואחד הקשיים שהיו לנו היה להתרגל למזון החדש. לאחר חודשיים הועברנו למעברת קריית אונו ושוכנו באוהל ארוך שחולק לעשרה חלקים. לכל משפחה היה חלק אחד. במעברה החיים היו קשים. בחורף המיטות שקעו בתוך החול והגשם טפטף לתוך האוהל, על המזרונים ועל הבגדים. החיים לא היו קלים.

סבא חיים עולה לתורה אחרי שהוא גמר את השרות בצבא

יש לציין שהחיים במעברה היו קשים, לא הייתה פרנסה להוריי וכמו כן המצב הכלכלי במדינה היה בכי רע והייתה מדיניות של השר דב יוסף של תקופת צנע והמזון חולק בתלושים שבועיים. יש לציין שבתקופה זו החיים היו קשים מאוד, לא היו מקררים, לא היה גז והשימוש בבישול היה עם פרימוס ונפט. לאחר חודשים מספר הועברנו להתגורר בצריף שבקיץ היה כמו סאונה, חום אימים ובחורף קר מאוד מאחר שחשמל לא היה, לא לתאורה ולא לחימום והשימוש היחידי שתהיה תאורה היה מנורות נפט.

לאחר תקופה קצרה אבי מצא עבודה כשומר בישוב סביון, דבר ששיפר את מצבנו הכלכלי. בשנת 1953 עברנו להתגורר בעיר רמת גן, בדירה של שלושה חדרים ובדירה הנ"ל התגוררנו שלוש משפחות בחדר אחד הסבתא ושלוש דודות, בחדר השני התגורר הדוד עם אשתו ובחדר שלישי התגוררה המשפחה שלי, ההורים, אחותי ואני. למרות הצפיפות בתוך הבית הרגשנו שאנחנו גרים בארמון לעומת המעברה.

בשנה זו התחלתי ללמוד בכיתה א', בבית ספר המרכז. בבית הספר עברנו חוויות מאוד מרגשות, טיולים, מסיבות, ימי הולדת והרבה ספורט. עם המעבר לרמת גן החיים השתפרו מהקצה אל הקצה. בבית היה חשמל, היה מקרר, היה גז, היה מאוורר והרגשנו שהחיים מאירים לנו פנים למרות מה שעברנו. בתקופת בית הספר היסודי היינו בתנועת הצופים שם עברנו חוויות מאוד מרגשות בגלל החברויות שנוצרו בין הילדים. לאחר גמר בית הספר היסודי (כיתה ח') עברתי לתיכון פרטי ידע ולאחר שנתיים פרשתי מהלימודים והתמקדתי בתור שחקן כדורגל בנוער של מכבי רמת גן.

סבא חיים בכיתה ב'.

בשנת 1964 נובמבר התגייסתי לצבא, לחיל ההנדסה. בתקופה זו חוויתי את החוויות היפות ביותר לתקופה הזו. בצבא הכרתי את אשתי לעתיד בתיה רזניק מקיבוץ שפיים ולאחר כשלוש שנים התחתנו. נולדו לנו ארבעה ילדים, שני בנים: עוזי ועופר (אביו של יותם) ושתי בנות: איילת ורונית שבעתיד התחתנו והולידו ילדים גם הם .לאחר שחרורי מהצבא המשכתי לעבוד בחברת מימקס (חלקי חילוף למכוניות) ובגיל 24 ניהלתי את החברה. בשנת 2000 רכשתי את החברה.

סבא חיים בתקופת שירותו בצה"ל

סיפור שמייחד את המשפחה מדור לדור

לפני מאה וחמישים שנה בתקופה של סבתא של סבתא של סבתי מצד משפחת פריזאט בביקור חשאי של הסולטן הטורקי בביתה כאשר הוא מחופש לעני. הפרסים ששלטו בעיראק נכבשו על ידי הטורקים והשליטו את שלטון העותמנים. הסולטן ביקש להרגיש את רחשי הלב של האוכלוסייה במו עיניו וכן את החיים בעיראק. התחפש לאדם עני לבוש סחבות ושוטט בערים. יום אחד הסולטן המחופש הגיע לעיר בגדד, לבית סבתא שלסבתא של סבתי. הסולטן המחופש כעני שהיה עייף, מלוכלך ורעב דפק בדלת ביתה וכאשר פתחה את הדלת היא ראתה אדם מסכן, לבוש סחבות ומתוך רחמים ביקשה שיכנס לבית. כאשר הוא נכנס לבית היא לא שאלה אותו שאלות מיד הביאה לו מים ומזון לאכול. לאחר שאכל ונח, התרחץ והיא נתנה לו בגדים חדשים ונקיים ובמשך שבוע שלם הוא התארח בביתה והיא דאגה לכל מחסורו ולא שאלה אותו שאלות מיותרות. לאחר שבוע גילה לה שהוא הסולטן ורוצה לתת לה גמול כתודה על האירוח בביתה. עקב מחסור בבתי קברות ליהודים בקשתה היחידה הייתה לקבל חלקת אדמה לקבורת יהודים. הסולטן נענה לבקשה הצנוע ובית הקברות נבנה.