מאגר סיפורי מורשת

שמי יפים דנילין, אני סבא של דניאלה גרויסמן איתה אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי.

נולדתי בשנת 1934 בבלארוס. אבא שלי היה קצין בצבא אדום והמלחמה עם הנאצים תפסה אותי בליטה. ביום הראשון במלחמה הפציצו אותנו ואבא שלח אותנו לסיביר ויצא למלחמה.

בילדותי בזמן המלחמה לא היו הרבה משחקים, היינו משחקים בכדורגל ואת הכדור מכינים מבדים. היה מעט אוכל ובבית הספר היו מביאים לנו דייסה והיינו צריכים להביא כפית מהבית. שם סיימתי את בית הספר ואת אוניברסיטת הגיאולוגיה, עסקתי באגרוף ולאחר מכן שלושים שנה עבדתי כגיאולוג ראשי. קבלתי תואר דוקטור במדעים וכתבתי הרבה מאמרים מדעיים ובנוסף גם ארבע ספרים בנושא.

את אשתי, לובה, הכרתי בסיביר. היא סיימה את האוניברסיטה במקצוע של מורה לגיאוגרפיה ועבדה במשרד החינוך. כשנולדה בתי לנה בשנת 1978, התחלתי לעבוד כדיקן הפקולטה לגיאוגרפיה באוניברסיטה, הקפתי עם הסטודנטים שלי כמעט את כל ברית המועצות.

כתבה עליי ועל הסטודנטים שלי

העלייה לישראל

בשנת 1993 משפחתי עלתה לארץ, מכיוון שחשבנו שארץ ישראל היא המולדת שלנו. כאן עבדתי כטכנאי תנועה ומדריך טיולים בישראל ולאחר שיצאתי לפנסיה כתבתי שני ספרים.

כשבתי התחתנה נולדו לנו נכדים מקסימים שאנחנו מאוד אוהבים: אמילי, דניאל ושרון.

אני אוהב לשחות ולעשות הליכות ואנחנו יחד עם כל  בני המשפחה אוהבים לטייל בישראל ובחוץ לארץ. יש לנו משפחה נפלאה ואנחנו גרים בארץ נהדרת בשם ישראל.

הזוית האישית

סבא יפים: אני אישית מאוד נהניתי לספר על חיי ולהיזכר ולשתף ברגעים הטובים בעיקר בימי הילדות.

דניאלה גרויסמן: היה לי ממש כיף להקשיב לכל הסיפורים והחוויות ואני אפילו חושבת שהתכנית הזאת, חיזקה את הקשר בינינו.