מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא שלי, אשר ברכה, נולד בבולגריה , בעיר הבירה סופיה. אביו היה איש עסקים מצליח, אהוד ומוערך בחברה הבולגרית. הם גרו במרכז סופיה – רחוב ליד ארמון המלך.

כאשר התחילה מלחמת העולם השנייה, הנאצים החלו בגזרות נגד היהודים. הם נאלצו לעזוב את הדירה בה הם גרו, לקחו להם את כל הרכוש, אסרו עליהם לעבוד, גרשו את כל היהודים מעיר הבירה כי לא רצו שיגורו בקרבת נוצרים, כמובן שגם גרשו אותם מבית הספר. הם עברו לכפר, הלכו עם טלאי צהוב וחיו בחרדה גדולה.

אבא של סבא רבא שלי, החליט לברוח עם המשפחה לישראל דרך תורכיה. חבר טוב שהיה שותף שלו בעבודה, עזר להם לברוח לתורכיה ולעבור את המחסומים של הנאצים. הם ברחו באמצע הלילה, במכונית של החבר. סבא רבא ואחיותיו התחבאו בתוך המכונית, אסור היה להם לדבר, או לזוז. החבר היה איתם עד שעלו לרכבת לתורכיה.

בתורכיה, הם יצרו קשר עם נציגי הסוכנות שהעלו אותם לארץ. סבא רבא שלי היה בן 11 כאשר הגיע לארץ, אבל את התקופה הנוראית  הזו הוא לא שכח. גם התקופה בארץ וחייו כעולה חדש, שלא יודע את השפה, לא מכיר את התרבות, לא היו לו פשוטים, אך סבא רבא שלי היה מלא אופטימיות ושמחת חיים.

כאשר סבתא שלי (הבת של סבא רבא) התגייסה לצבא, הוא היה מאושר וגאה שהבת שלו, שנולדה בארץ, "צברית" אמיתית מתגייסת לצבא ומשרתת כחיילת בצבא הגנה לישראל. הוא היה מאושר וגאה שקמה מדינת יהודים, מדינה חופשית, מדינה שיש לה צבא ששומר על אזרחיה, על המשפחות ועל הילדים והבת שלו מצטרפת לדאוג לכל אלו. לכן, לפני הגיוס, הוא נתן לה, דסקית מזהב. סמל לאופטימיות והכרת התודה.

 דיסקית הזהב – סמל האופטימיות ושמחת החיים

כל אחד מילדיו של סבא רבא קבל ממנו דיסקית של זהב כאשר התגייס לצבא – מאז, הדיסקית עוברת אצלנו במשפחה. סבתא שלי העבירה את הדיסקית לבת שלה כאשר היא התגייסה לצבא, וכאשר אני אתגייס לצבא – אקבל את הדיסקית!

הזוית האישית

סבתא מילכה: תודה על הרעיון הנפלא, תודה לתמי על התבונה הרגישות שבה ניהלה את המפגשים המיוחדים האלו. תודה על זמן האיכות שהיה לי ולנכדתי המקסימה ביחד. תודה על ההזדמנות לשתף, להקשיב וללמוד.