מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה הולצר. שם אבי – גרוסמן שמעון, ושם אמי אסתר שושן. קורות חייהם של הוריי מלמדים על המאבק של העם היהודי, שהיה נרדף טרם הקמת המדינה.

משפחת גרוסמן, משפחתו של אבי, מאודסה. בעקבות הפרעות נגד היהודים ברחה משפחת גרוסמן למצרים. אבי שמעון נולד בתורכיה שהייתה תחנת מעבר בבריחה. במהלך המסע למצרים נפטרה אמו. לאבי היו עוד ארבעה אחים וביחד עם אביו וסבתו מלכה הגיעו לאלכסנדריה שבמצרים. את שמי מלכה קיבלתי מסבתי.

במצרים סבי התחתן עם אישה מקסימה בשם רגינה, שגידלה את אבי ואחיו. כשגדל אבי הוא הפך להיות טכנאי שיניים. בשנת 1948, עם קום המדינה, החליטה משפחתו של אבי לעלות לארץ ישראל. העלייה ארצה ממצרים הייתה דרך נפולי שבאיטליה ומשם באנייה לנמל חיפה. עם עלייתם ארצה קיבלה משפחתו של אבי צריף בשכונת כורדני שבקריית מוצקין. כורדני הייתהבעבר מעברה, כיום זו שכונה – בה אני מתגוררת, מעין סגירת מעגל בשבילי.

העלייה הייתה כמו כל עלייה בזמנו. היא לא הייתה פשוטה ואבי נאלץ להחליף מקצוע שכן לא הייתה לו עבודה בארץ כטכנאי שיניים ועל כן למד להיות חשמלאי. אבי גויס לצבא ושירת במחנה נתן, אשר נמצא בדרום ליד באר שבע. במעברת כורדני הכיר אבי שמעון את אמי אסתר.

אסתר שושן נולדה בקהיר. הוריה גם כן היו מהגרים. אביה, אלברט, היגר מתורכיה למצרים וסבתי, ברטה, היגרה מאוסטריה (וינה). אלברט וברטה הכירו במצרים, אלברט הכיר את ברטה עם שני בנים. יחד הקימו משפחה מפוארת ונולדו להם עוד ארבעה ילדים. באותה אנייה שהגיעה מנפולי הגיעה  גם חלק ממשפחתה של אמי אסתר. החלק השני היגר. אחות אחת היגרה לצרפת, אחת לאנגליה ואחת לארה"ב. שלושה מהילדים של אלברט וברטה עלו לארץ ישראל וביניהם אמי אסתר.

עם עלייתה של אמי לארץ היא הופנתה לבית חלוצות בפתח תקווה ושם גם הכירה את אבי שמעון. הוריי התחתנו במעברת כורדני וחיתן אותם הרב גורן. עם חתונתם קיבלו צריף בקריית שמריהו, מקום מגוריי כיום. לאחר מספר שנים קנו הוריי דירה בקריית חיים מזרחית. דירה בשכונה של עולים חדשים מעליות שונות, פולין, תורכיה ומצרים והרבה ניצולי שואה. השכונה אופיינה בתרבויות שונות, הייתה אווירה מיוחדת של שכנות טובה ועזרה הדדית.

אני נולדתי בשנת 1951, כ-3 שנים לאחר עלייתם ארצה של הוריי, אני בת בכורה. לאחר מכן נולדה אחותי יפה על שם שיינדל ולאחר מכן אחותי הקטנה בטי שנקראה על שם ברטה סבתי. ילדותנו הייתה בקריית חיים מזרחית. למדתי בבית ספר ארלוזרוב ולאחר מכן בתיכון במעלה בחיפה. היות והפרנסה הייתה קשה ובית ספר תיכון עלה הון להוריי, בכיתה י"א-י"ב למדתי בערב ועבדתי בבוקר במוסך במפרץ חיפה בהנהלת חשבונות. את לימודיי השלמתי בערבים. התגייסתי לצה"ל ושירתי במכון דוד שהיום נקראת רפאל. המשכתי ללמוד בערבים ועבדתי ברפאל בתקציב ובקרה ברכש ולבסוף בניהול לוגיסטי במשך 37 שנים. בפרישתי התנדבתי ואני מתנדבת עד היום בשל"מ בחינוך.

את בעלי הראשון הכרתי בבריכה בקריית ביאליק בהופעה של אריק סיני. התחתנו ונולדו לנו בת ובן. בגיל צעיר הובלתי מאבק לקבל דירות בהטבה של חיילים משוחררים כשהדירות נבנו במוצקין ברחוב אשכול. המאבק היה כששר השיכון בזמנו היה זאב שרף וראש הממשלה הייתה גולדה מאיר. מאבק קשה גם כיום, דיור בר השגה לזוגות צעירים זה קשה, לכן לא לוותר לשאוף.

טיול בכפר אתיופי ליד קריית גת

בעלי יעקב היימן ז"ל נפטר בגיל 28, ואני נותרתי עם שני ילדים: עינב ואורן. עבדתי ברפאל והכרתי את אלי הולצר. התחתנו ונולדו לנו שתי ילדות: שני והדס. אורן מנהל חברת בניה, כלכלן במקצועו, עינב עובדת כסייעת לילדים עם צרכים מיוחדים, הדס אדריכלית ושני ד"ר לחקר המוח. את הדירה במשכנות האומנים החברה שאורן מנהל בנתה והתכנון של הבת האדריכלית הדס. במשכנות האומנים של היום היו צריפים של עולים חדשים ולאחר מכן בסיס צבאי שבעלי הראשון יעקב היימן זל שירת כחייל. כיום יש לנו גם תשעה נכדים והעשירי בדרך.

 היום אני לומדת צרפתית, אוהבת מוזיאונים, קברטים ספרותיים, תיאטרון, קונצרטים וסרטים וכאמור אני מתנדבת בשל"מ בחינוך.

הזוית האישית

מלכה: הקשר עם תלמידי הכיתה הוסיף לי מאוד. יש ביעדים תלמידים שהם עולים חדשים וכל כך יפה לראות את הקשר והשילוב. אני מאחלת לנו ולמדינה שלנו שנחיה עם המוטו ואהבת לרעך כמוך.