מאגר סיפורי מורשת

רציתי לספר על עצמי, גם בשל העובדה שזהו סיפור חשוב של הישרדות של אנשים בתנאים בלתי אפשריים ובנוסף, אני מבקש להעביר לנכדיי את המסר כי רוח האדם חזקה יותר מכל מכשול בחיים.

 

אני ניצול שואה. נולדתי בתאריך 16.2.1938 בסלובקיה שהייתה בעבר צ'כוסלובקיה, שם משפחתו של אבי הוא הכט ,לאבי קראו יצחק ולאמי רחל.  בתמונה: אבי המשפחה יצחק הכט

היינו שישה ילדים במשפחה: האחות הבכורה שמה רבקה, השנייה בתיה, השלישי יעקב, הרביעי דב, החמישית הלנה ואני הילד השישי הקטן, דוד. (עם החולצה הלבנה)

אבי היה מהנדס לייצור מוצרי דלק, בעל מקצוע מכובד, הוא היה מוכר ובקשר טוב עם תושבי האזור. במהלך שנות המלחמה גרנו בעיר הבירה בראטיסלאבה, בית המשפחה היה ברחוב ז'ידובסקה אוליצה 34, שם הרחוב בתרגום לעברית: רחוב היהודים, המצב הכלכלי של המשפחה היה טוב. ע

 

ם כניסת  הנאצים, המצב החל להחמיר עבור היהודים, החלו רדיפות וגזרות המשפחות היהודיות נאלצו לחשוב על פתרונות יצירתיים על מנת להימלט ולהתגונן בפני המרצחים. במקרה של משפחתי, הוריי יצרו קשר עם בעלת הבית ששמה הרנקו, היא הייתה אישה בעלת חמלה ואומץ, היא החביאה אותנו במרתף ביתה כשהכניסה למרתף הייתה מאחורי ארון קיר בביתה. 

 

בשלב מסוים, החל מחסור בביגוד ומזון, ההורים שלי עלו למעלה לקומת הבית על מנת להביא שמיכות ובגדים להחלפה, שני אחיי השתרכו אחריהם ולא הסכימו להישאר במרתף, הם עלו יחד עם ההורים שלי ומאז לא ראינו אותם. מאז לא ידענו מה עלה בגורלם. לאחר מכן, הבריחו אותי למשפחה בכפר, הנאצים הציעו לכפריים פרסים ומתנות בעבור הסגרת יהודים, לאחר שהלשינו על מקום המצאי,  תפסו אותי ונשלחתי למחנה ריכוז לילדים  "טרזינשטט" , בערך בשנת 1945

 

במחנה הריכוז פגשתי באופן מקרי את אחותי הבכורה, לשמחתי הרבה הרגשתי שאני לא לבד. העלו אותנו על רכבת שהסיעה אותנו למחנה הריכוז לאושוויץ, בדרך לשם לקראת ההגעה לשערי אושוויץ, המתינו לנו הרוסים. הצבא הרוסי התקדם והצליח לעצור את מכונת ההרג הנאצית. לאחר מכן, הוחזרנו לצ'כיה לעיר ברטיסלבה, העיר בה גרנו ברוב שנות המלחמה,  גרתי עם אחותי הגדולה וגיסי. אחותי הבכורה ובעלה היו פרטיזנים והם הבריחו אותי ממקום למקום וכך חיינו ניצלו. 

 

לאחר תקופה קצרה, גיסי הבריח אותי להונגריה ומסר אותי לעליית הנוער "ג'וינט". הם אספו את הילדים היתומים שנותרו בתום המלחמה, מכל מיני מקומות שונים ורכזו אותם במוסדות. בתחילה הייתי במוסד "מטיאשפלד" אחר זמן קצר הועברנו למוסד שנקרא  "דסק" מאחר והיינו צעירים יותר מהילדים שבמוסד הראשון. 

זמני השהייה ב"דסק" ובמקומות האחרים לא זכורים לי מאחר ועברנו בכל מיני מקומות. ב"דסק" פגשתי למזלי את אחי יעקוב ואחותי בתיה, הם היו בזמן המלחמה בגטו היהודי שבבודפשט. לאחר טלטולים רבים הועברתי דרך מספר מדינות לעיר מרסיי שבצרפת. היינו במוסד שנקרא "ווילה גאבי". לאחר כחצי שנה, צירפו אותי למשפחה של יהודים ונרשמתי כבנם ושמי שונה למישל, על מנת שאוכל לעלות בצורה רשמית . ממרסיי שטנו לישראל באניית תיירים בשם "פרובידנס" מסע לארץ שארך כשבעה ימים, היו מספר עצירות בקפריסין ובאלכסנדרייה שבמצריים.

 

 

עלייתי לארץ הייתה לא חוקית באותם זמנים לא הבנתי זאת. הגענו לחיפה בלילה ולמחרת היום קיבלתי חזרה את שמי המקורי "דוד". משם הועברתי לבית עולים ברעננה עם המשפחה שאליה צורפתי בתאריך ה- 2.2.1948 מרעננה לאחר יומיים שלושה, העבירו את הילדים למוסד "אונים" בכפר סבא. במוסד חגגתי את יום הולדתי העשירי בארץ ישראל.

 

משם הועברו הילדים שבאו ממשפחות דתיות למוסד "יקיר", ישיבה חקלאית בכפר הרוא"ה. אחרי כשבועיים פגשתי במוסד בחור שהיה גם ב"דסק" והוא זיהה אותי, הוא  סיפר לי שגם אחותי נמצאת בכפר הרוא"ה והיא אומצה ע"י משפחה בכפר. היא הגיעה לארץ בסוף 1947כמובן שהפגישה הייתה מרגשת מאד, היה לנו קשה להאמין שהצלחנו להגיע לארץ ישראל. שוחחנו והתחבקנו, היא גם ספרה לי שאחי גם בארץ ונמצא במוסד "עליה" בפתח תקוה, שמחתי מאוד שלא נותרתי לבד.

 

לימים הקמתי משפחה בארץ ישראל, יש לי נכדות ונכדים נפלאים, סקרנים וחכמים ואני שמח שיש לי הזכות לספר להם את סיפור משפחתי ולהעביר להם מסר של תקווה גאולה הצלחה. 

 

כיום אשתי יהודית ואני מלמדים את דור העתיד על העבר ומספרים להם על המורשת שלנו.

 

טרזינשטט: "טֶרֶזִין , הוא מבצר במחוז לאבֶם שבצ'כיה, כ-60 ק"מ צפונית לפראג, שתפקד ככלא צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה, וכמחנה ריכוז ליהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה וליהודי מרכז אירופה ומערבה בזמן הכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה. המקום כונה על ידי השלטונות הנאציים גטו, מסגרת ניסיונם לשוות למקום תדמית ייצוגית שונה. כ-90% מהאסירים היהודים בטרזיינשטט נרצחו על ידי הנאצים. מתוך 160,000 אסירים יהודים שנשלחו למחנה, נותרו במחנה בסוף המלחמה 19,000 בני אדם"

 ( ויקיפדיה).

תשע"ו.