מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, סיפורי עוסק במלחמת ששת הימים:

בחודש פברואר 1966 התגייסתי לצבא. את כל המגויסים באותו חודש לקחו לבסיס טירונים לאימונים שנמשכו שלושה חודשים. לאחר מכן לקחו אותם להמשך טירונות שלב ב' בדרום שנמשכו גם שלושה חודשים. אז נהיינו לוחמים וחברים מאוד מאוחדים, כל הפלוגה. במשך כל הזמן עד חודש יוני בשנת 1967 עסקנו בביטחון שוטף. שכבנו במארבים כדי לתפוס מחבלים וגם ישבנו במוצבים ושמרנו על הגבול.

אני בצבא

אני וחבריי מהפלוגה

המקום הכי זכור לי נקרא 'קו ירושלים'. שם ישבנו על הגבול מול הירדנים. זה היה גבול שעבר בתוך העיר ירושלים, שעוד לא נכבשה על ידי צה"ל, וכל העיר העתיקה הייתה בידי הירדנים. בתחילת חודש מאי התחילו המצרים והסורים לאיים על מדינת ישראל שישמידו אותה. צה"ל גייס את כל המילואים, ואותנו הורידו מירושלים למטע ליד קיבוץ עמיעד, ואז התחלנו להתאמן למלחמה תוך מתח רב וחשש – מה יהיה?

אני וחבריי לפלוגה

בינתיים פרצה המלחמה וצה"ל כבש את כל סיני, את ירושלים וכל הגדה המערבית, ורק לא כבשנו את רמת הגולן שסורים שלטו ממנה על כל העמק, והרסו כמעט את קיבוץ גדות שהיה סמוך לגבול. ביום השישי למלחמה הוטלה עלינו, יחידת גולני, לכבוש את הרמה מידי הסורים. היחידה שלנו (גולני) פרצה לרמה מאזור קיבוץ דן. כל פלוגה קיבלה משימה לבצע. על גדוד 12 הוטל לכבוש את תל פחר, שם היה קרב עקוב מדם שבו נהרגו כ -50 חיילים. גדוד 13 שבו אני שירתי טיהר את כל המוצבים והעמדות של הסורים מאזור קיבוץ דן עד קונטרה לכל אורך כביש הנפט. בקונטרה כבשנו את העיר והקמנו שם מוצבים לאורך הגבול עם הסורים. יום יום יצאנו לסיורים לאורך הגבול והסורים כשראו אותנו הפגיזו אותנו וירו עלינו ואנחנו השבנו אש. בלילה היינו שוכבים במארבים ואורבים לסורים שיגיעו לחצות את הגבול. וכך זה נמשך יום יום ולילה לילה – מלחמה ללא הפסקה.

במהלך הלחימה

לאחר כחודש ימים הוטל על המחלקה שלי לעלות לחרמון. בחרמון לא היה כלום, היה רק הר עם סלעים וקר מאוד. אנחנו נסענו עד מג'דל שמס (עיר דרוזית ברמת הגולן), משם עד פסגת החרמון. עלינו עם חמורים שהובילו לנו את הציוד והלכנו ברגל עד פסגת החרמון.

אנחנו עולים על חמורים כדי לשמור על הר החרמון

אני והחברים

שם הקמנו מאהל ונשארנו לשמור ולצפות על הגבול. בינתיים התחיל לרדת שלג וכל האזור התכסה בשלג, לנו לא היו כל אמצעי חימום – ממש קפאנו מקור, עד שצה"ל הביאו לנו אספקה של אמצעי חימום באמצעות מסוקים: אוהל גדול ומנות קרב. וכך בילינו את כל החורף בחרמון עד שהחליפו אותנו ביחידה אחרת. משם לקחו אותנו לבקעת הירדן ושם שמרנו על הגבול. עברנו מאזור לאזור. היו לי חוויות רבות מאוד בצבא וצריך ספר שלם כדי לכתוב אותן. ולכן אני מסתפק בסיפור אחד בתקופת שירותי בסדיר.

הזוית האישית

סבא דוד: נהניתי מאד. חבל שזה רק פעם בחודש ולא פעם בשבוע.

הנכד יהונתן: אהבתי מאוד לעבוד עם סבא ולמדתי סיפורים חדשים ומעניינים, וגם היה לי עוד זמן איכות עם סבא.