מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דובר ערבית, צרפתית, מרוקאית, עברית ואנגלית

יעקב ורעייתו
יעקב ונכדתו מיתר
סיפורו של יעקוב בן חיים

עלייה
 
שמי יעקוב בן חיים. נולדתי בתאריך 28.01.1940  בעיר מרקש שבמרוקו להורי, לעזיז (יצחק) ושמחה בן חיים, אני הבן השני, לי חמישה אחים ואחיות: משה, עמרם, שושנה, מרים, ומרגלית. 
 
בגיל שלוש משפחתי עברה לגור בעיר רבאט, עיר הבירה של מרוקו. ברבאט גרנו כחמש שנים, ומשם בליווי הסוכנות היהודית עברנו לאלג'יריה ושהינו בעיר הבירה אלג'יר כשבועיים והפלגנו לעיר מרסיי שבצרפת. במרסיי גרנו באוהלים במשך כחודש ימים. המצב שם היה מאוד קשה. לא הייתה פרנסה והיה מחסור במוצרי מזון.
 
בשנת 1949, כשהייתי בן 9, הפלגנו באנייה של הסוכנות היהודית שנקראה נגבה, ממרסיי לארץ ישראל. החלטנו לעלות לארץ מתוך ציונות. ההפלגה המשכה כשבוע ימים ובסופה הגענו לעיר חיפה ונשלחנו לבית עולים בפרדס חנה וגרנו באוהלים. שם בכל בוקר הנפנו את דגל ישראל. המצב בבית העולים היה מאוד קשה – לא הייתה עבודה, ואת האוכל חילקו בקיצוב באמצעות תלושים.
 
כעבור כחודשיים עברתי עם משפחתי המצומצמת לגור בשכונת ממילא בירושלים. בתקופה זו התנהלה מלחמה עם כל מדינות ערב, שנקראה מלחמת השחרור.  בירושלים בלילות היו כל הזמן יריות של הירדנים. לא הסתגלנו לחיים בשכונת ממילא  בגלל המלחמה הארורה והמצב המאוד קשה ששרר אז, חששנו מהפגיעות מהירי הירדני שהגיע עד אלינו, ולאחר שלושה חודשים נאלצנו לעבור דירה ונסענו באוטובוס לחדרה.
 
בחדרה גרנו במעברה אגרובנק – מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בימי העלייה ההמונית. בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה. בתקופה זו נולדו לי  עוד שני אחים: אחי שלמה ואחותי ברוריה. אני וכל אחיי ואחיותיי עזרנו לטפל בשלמה וברוריה כשההורים היו מחוץ לבית ובעבודה. היה לנו מאוד קשה כשהם היו קטנים, אבל עשינו זאת באהבה גדולה.
 
כיום כל אחי ואחיותיי מתגוררים בעיר חדרה. אנחנו נפגשים הרבה מאוד, ויש בינינו קשר מצוין. כשגרנו במעברה בצריפים, אבא עזיז (יצחק) עבד בבית דפוס, זה היה המקצוע שלו במרוקו, ואימא שמחה עבדה כעוזרת גננת בעירייה.
 
משה אחי הבכור עבד בקיבוץ שדות-ים במרצפייה. אותי ההורים שלחו לפנימייה ברעננה, שם למדתי מגיל 10 עד 12, כשחזרתי למשפחתי בחדרה למדתי בבית הספר יסודי "אחד העם" עד גיל 14, והתחלתי לעבוד בדואר ישראל. בהמשך התחלתי את לימודיי בבית הספר תיכון ערב, שם למדתי משנת 1954 עד שנת 1958.
 
בדואר, שימשתי בתפקידים רבים בטלקס, במברקה, אחראי על עבודות השליחים ומפקח בבית הדואר. בשנת 1982 מוניתי למנהל בית הדואר חדרה, שם עבדתי מגיל 38 עד גיל 65. בשנת 2000 יצאתי לפנסיה.
 
בזכות המעברים הרבים בארצות השונות אני דובר מספר שפות: ערבית, צרפתית, מרוקאית, עברית וגם מעט אנגלית.
 
כיום אני נהנה מאוד מחיי: אני עוזר הרבה מאוד בבית, עובד בגינה, עוזר לנכדים, מטייל עם אשתי בחו"ל בכל מיני מקומות בעולם: ארצות הברית, צרפת, לונדון, הולנד, בלגיה, ספרד, תורכיה, מרוקו, סין, יוון, קנדה, גרמניה ועוד, ונהנה לבלות בבתי מלון. אני מאחל לכל מי שיוצא לפנסיה שייהנה כמוני.
 
שירות צבאי
 
בשנת 1959 התגייסתי לצבא הגנה לישראל, ושירתי בחיל קרבי, בגולני. השתתפתי ולחמתי בשלוש מלחמות: במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. במסגרת השירות הסדיר נפצעתי ביד בגיל 21 ואושפזתי בבית החולים 10 בחיפה למשך שלושה חודשים.  
 
 

יעקב בצעירותו  

יעקב בצעירותו
 
עם שחרורי מבית החולים השתחררתי גם מהצבא, וחזרתי לעבוד בדואר ישראל. כלומר, שירתי בצבא כשנתיים בערך. ואז שבתי לעבודתי בדואר חדרה, עד שפרשתי לפנסיה בשנת 2000.  
 
אהבה
 
את אשתי סימי הכרתי כשהייתה עולה חדשה. אשתי הגיעה  עם משפחתה בשנת 1961 מהעיר קזבלנקה במרוקו, לבית אליעזר שבחדרה. באותה תקופה הייתה לי ווספה. יום אחד, כשערכתי טיול עם הווספה שלי, מכרה שלי הכירה לי את סימי וקנין, עולה חדשה שהגיעה זה עתה לארץ ישראל. היא שאלה אותי אם אני מוכן להכיר בחורה עולה חדשה שהגיעה כמוני ממרוקו ואני עניתי לה "כן, אני מוכן" ואז נפגשנו. אני הייתי אחרי צבא וסימי למדה עברית באולפן לעולים חדשים בקיבוץ עין שמר, משום שהיא דיברה צרפתית ומרוקאית בלבד. לאחר כשלושה חודשים היא חזרה לגור בשכונת בית אליעזר שם גרתי, והתחלנו לצאת באופן קבוע עד שהתחתנו בתאריך 07/08/1962. אני הייתי בן 23 וסימי בת 22. בחתונה היא לבשה שמלה מרוקאית, והייתה כל כך יפה. אני שמחתי והייתי מאוד מאוד מאושר. לסימי ולי יש שלושה ילדים המתגוררים בסמוך אלינו: אריה, דניאלה וניר, ושבעה נכדים. אריה הבכור גר איתנו ועובד בעיריית חדרה, דניאלה, הבת האמצעית, אמא של מור הבכורה שלומדת במכללה, צח הבן, וגל בת הזקונים בכיתה י"א. ניר הוא אבא של הגר הבכורה שלומדת בכיתה ט', מיתר האמצעית, אביתר בכיתה ו' ואיתמר בכיתה א'.                                                                                                  
אשתי סימי היא אישה מאוד אדיבה, רחמנית, טובת לב וחזקה מאוד. והיא מאוד אוהבת ילדים. פעם היא עבדה במעון הילדים של נעמת בחדרה שהיה אז פנימייה. היא כל כך אהבה את הילדים עד שנהגה מדי פעם להביא אותם הביתה בשבתות וחגים. בשנת 1999 סימי יצאה לפנסיה. מאז אנחנו חיים באושר עד עצם היום הזה, ונהנים מכל רגע בחיינו.      
 
העשרה
מעברת אַגְרוֹבַּנְק: "מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בחדרה בימי העלייה ההמונית‏. בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה.
תשע"ה 2015                                                        

מילון

מעברת אַגְרוֹבַּנְק
מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בחדרה בימי העלייה ההמונית‏. בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה.

ווספה
אופנוע. שם המותג של משפחת קטנועים היה פופולארי בעיקר בשנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20.

עזיז
שם אביו של יעקב - משמעות המילה במרוקאית: יקר.

ציטוטים

”בשנת 1949 כשהייתי בן 9, החלטנו לעלות לארץ מתוך תפיסה ציונית“

”בכל בוקר הנפנו את דגל ישראל“

הקשר הרב דורי