מאגר סיפורי מורשת

שמי דבורה, נולדתי בשכונת אישטרברו בקופנהגן, דנמרק בשנת 1954. כאשר הייתי בת שנה וחצי, הוריי החליטו להגר לקנדה עם חבר ילדות של אבי, אדולף פיכטמן. בשנת 1933 באו הגסטפו (משטרה סודית של גרמניה) לבית של אדולף שהיה אז בן 6, כדי לעצור את אביו שהיה פעיל במפלגה הקומוניסטית. אחרי שלקחו את אביו היהודי, אמו הכינה לו ולאחיו רוברט תיק עם בגדים ואוכל ושלחה אותם לדרכם. מברלין הוא הלך עם אחיו בן ה-4 ברגל עד שהגיעו לעיר לקולינג שבדרום דנמרק.

אדולף ואחיו מצאו מקלט בכנסייה, הכומר ואשתו אימצו אותם. אדולף התחיל ללמוד בבית ספר בכיתה של אבי והם היו חברים עד מותם. מכיוון שאדולף היה אדם ללא מדינה, השלטון הקנדי אסר אליו להגר לקנדה. אפילו שסירבו לו להגר הוא קנה לנו את הכרטיסים לקנדה.

בשנת 1957 נסעתי עם אמי ואחי התינוק לקנדה כדי להצטרף לאבי. גרנו בקלגרי שבמחוז אלברטה, שם אבי עבד בחברת נפט. שנתיים לאחר מכן אבי עבד בסוכנות רכבים. כשהייתי בת 7 עברנו לגור בוויקטוריה שבקולומביה הבריטית. בגיל 9 הורי החליטו לשלוח אותי ואת אחי לביקור בדנמרק כדי להכיר את המשפחה, שם אני ואחי למדנו את השפה הדנית. הביקור שהיה אמור להיות קצר נמשך שנה וחצי. אמנו הצטרפה אלינו אחרי חצי שנה ואבי נשאר בקנדה. בקנדה גדלתי עד גיל 13, חזרנו לדנמרק בשנת 1967. חצי שנה לאחר מכן, אמי נפטרה. אחרי מות אמי גדלתי עם סבי וסבתי.

הגעתי לישראל

אחרי התיכון, בעקבות תוכנית רדיו שבה שמעתי בנות מדנמרק בקיבוץ, החלטתי לנסוע בתור מתנדבת לקיבוץ עם החברה הכי טובה שלי בעולם. הגענו לישראל בעזרת רכבת ואונייה בשם נילי. הכרתי את בעלי יואל באונייה עוד לפני שהגעתי לקיבוץ סער. הוא חזר מטיול באירופה של חודשיים ומהר מאוד הבנו שאנחנו רוצים להתחתן. עזבתי את הקיבוץ והתגיירתי כי הבנתי שאני רוצה להקים משפחה בישראל. באפריל 1973 חזרתי לדנמרק ויואל היה אמור לבוא אחרי כמה חודשים כדי להכיר את משפחתי, אבל אז פרצה מלחמת יום כיפור.

אף אחד לא שמע ולא ידע איפה יואל כי הוא שירת בסיירת צנחנים. בסוף כששמעתי ממנו, החלטנו שאני אחזור ארצה ונתחתן. יואל היה עדיין בצבא כשהתחתנו ב-7 לפברואר 1974, באמצע מרץ הוא השתחרר מהצבא ונסענו לדנמרק כדי שיכיר את משפחתי. בקיץ חזרנו לישראל, עשיתי עלייה וקנינו דירה קטנה בדמי מפתח בתל אביב, שם גרנו עשר שנים. נולדו לנו שלושה ילדים ובשנת 1984 החלטנו לעבור להרצליה לדירת גג, שם נולד ילדנו הרביעי.

הילדים גדלו ושירתו בצבא. הצעיר היה בצבא ושירת בעזה בזמן מלחמת עופרת יצוקה בשנת 2008, שם נהרג מפקדו. הילדים התחתנו והנכדים נולדו, אבל לצערי המצב הבריאותי של בעלי הדרדר ונאלצתי לצאת לעבוד בגיל 61 ואני נהנית מכל רגע.

משפחתנו האהובה

הזוית האישית

סבתא דבורה: נהניתי לעבוד עם נועה, היא מאוד סבלנית ומצחיקה, היא נכדתי הראשונה ויש לנו חיבור מיוחד.

הנכדה נועה: אני מאוד נהניתי לבלות עם סבתא וללמוד על עבר המשפחה, גיליתי דברים חדשים שלא ידעתי.