מאגר סיפורי מורשת

ילדות בשכונת ממילא

שמי תמי גרין, גרנו בירושלים ברחוב ממילא, נולדתי בשנת 1953, בבית החולים הדסה בירושלים. בת בכורה להורי, אברהם ולבנה אלמליח, שעלו ממרוקו כל אחד בנפרד והם נפגשו והתחתנו בארץ. גרנו בירושלים ברחוב ממילא, בדירת חדר על גג הבניין עד שמלאו לי שנתיים. אז עברו הוריי לגור ברמת גן ברחוב יוסף הגלילי מול השלישות ברמת-גן.

תמונות ילדות עם אבי ואמי בגן העצמאות בשכונת ממילא

אני זוכרת את הבית בירושלים מאחר ובאותו בניין הייתה דירה נוספת בה גרו סבתי עלו ודודתי סוליקה. שתיהן, סבתי ודודתי היו אלמנות. דודתי סוליקה, האלמנה, הגיעה לארץ עם שלושת ילדיה הקטנים: חיה, עוזי וגילה. אבי אברהם שעלה ממרוקו לארץ לפניהם עם עוד שני בני משפחה צעירים, התגייס מיד לשירות צבאי ולאחר מכן הצליח לרכוש שתי דירות בנות חדר, אחת לו ולאמי, החדר על הגג והשנייה חדר לאמו ולאחותו.

זיכרונות ילדות רבים קשורים לרחוב ממילא בירושלים. הבניין היה כולו מחורר מכדורי היריות, זה היה הבניין האחרון ברחוב שהסתיים בחומת העץ. "בין השנים 1948–1967 הייתה שכונת ממילא, בשטח ההפקר בין ישראל וירדן, בתים רבים בה נהרסו ומצבה הידרדר". אני זוכרת שנהגתי בכל ביקור אצל סבתי, לעלות לגג הבניין ולהסתכל על שער יפו ועל העיר העתיקה. כילדה לא דמיינתי שיום אחד תפרוץ מלחמה והחומה תיפול ואוכל לטייל בעיר העתיקה וכך קרה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

שרות הצבאי בנח"ל (נוער חלוצי לוחם)

בחודש יוני שנת 1971 סיימתי את לימודי בבית הספר התיכון דביר ברמת גן. היינו לאחר בחינות הבגרות ומרבית התלמידים כבר ידעו לאן הם מתגייסים, לאיזה חיל ואפילו באיזה תאריך. אני עוד לא ידעתי. אחד החברים בכיתה הזמין אותי למסיבה לקראת גיוס וסיפר לי שחלק מתלמידי בית הספר, קבוצה של בנים מתגייסת לנח"ל דרך תנועת הנוער העובד. אני לא הייתי בתנועה, אבל שמחתי להגיע למסיבה עם החברים. במסיבה החברה סיפרו שהם יוצאים לשל"ת מוקדם (שירות ללא תשלום) בקיבוץ מעוז חיים, בתאריך ה- 1 לספטמבר. התלהבתי מהרעיון ואותו ערב קיבלתי החלטה שאני מצטרפת לגרעין, למרות שלא הייתי חברת תנועת הנוער.

בקיבוץ מעוז חיים בשל"ת מוקדם

עוד באותו לילה הודעתי להורי המופתעים שאני מתגייסת לצבא. הם כמובן התנגדו, אבל קבעתי עובדה וכך ב-1 לספטמבר 1971 עליתי לאוטובוס עם עוד עשרה בנים חברים מבית ספרי דביר שברמת גן ונסענו בדרך לקיבוץ מעוז חיים, הנמצא בעמק בית שאן, שם פגשנו בקבוצות בני נוער נוספים חברי תנועת הנוער העובד, מבאר שבע, סביון וגני-יהודה, חולון וחיפה, ביחד נקראנו גרעין אלעד. קיבלנו חדרים, שיבצו אותנו למקומות עבודה במשק. אני שובצתי לעבודה במטבח. יש סיפורים רבים וחוויות שעברנו בקיבוץ מעוז חיים אך מתקופה זו חוויה מרגשת ביותר הייתה טיול הגיבוש של גרעין אלעד לסיני.

בהיאחזות הנח"ל בגלגל עם הכלב האהוב ג'ינג'ר

כשהגענו פגשנו בני נוער מאזורים שונים בארץ, בניהם היה גם פיטר שהגיע לגרעין עם עוד חברים מסביון וגני יהודה וכך מהיום הראשון התחיל הקשר ביננו שנמשך עד היום – 49 שנים. איתנו התגייס הכלב ג'ינג'ר שהיה כלבו האהוב של פיטר. ג'ינג'ר היה כלב מסוג סטר אירי, חביב ושובב שהתחבב על כל חברי הגרעין והפך מהר מאוד לכלב של גרעין אלעד.

בדצמבר שנת 1971 הגיע מועד החיול וכך התחלנו את הטירונות הקרבית במחנה 80. הבנים באזור אחד והבנות באזור השני. עם סיום הטירונות הקרבית עברנו לתקופה קצרה למשק היעד שלנו, לקיבוץ נווה אור ומשם המשכנו לחצי שנת שירות בהיאחזות הנח"ל בגלגל, בבקעה. שלושה גרעיני נח"ל תיחזקו את ההיאחזות. בתום חצי שנה איזרחנו את ההיאחזות שהפכה ליישוב גלגל בישראל. את המפתחות מסרתי לאזרחים החדשים שקיבלו את היישוב.

מלחמת יום כיפורים

המלחמה פרצה ביום שבת ה-6 לאוקטובר 1973. אני וסימה חברתי צמנו ביום כיפור וכשחברים מהגרעין דפקו בדלת ואמרו לנו שפרצה מלחמה, לא האמנו וחשבנו שזה תעלול לגרום לנו לפתוח את הדלת ולהפסיק את הצום, כי רוב חברי הגרעין לא צמו. לאחר כמה שעות פתחנו את הדלת, הבנו שלא "עבדו עלינו". הופתענו לראות שלא נשארו גברים במשק, כולם גויסו למלחמה לכל החזיתות, לצפון ולדרום. אנו הבנות שנשארנו בקיבוץ נערכנו ועזרנו בהעברת הילדים למקלטים שהפכו לביתם. קיבוץ נווה אור שוכן על גבול ירדן וחווינו הפגזות וימי לחץ וחרדה. החרדה הייתה במיוחד לחברינו ולכל הגברים בני הקיבוץ ששהו בחזית ולא שמענו מהם. פיטר חברי שירת בתותחנים שחצו את תעלת סואץ.

תמי וחברתה סימה בטירונות במחנה שמונים

במסגרת השירות לאחר הטירונות עברתי קורס עיתונאות ובכך באופן טבעי הפכתי לאיש הקשר של הגרעין. הוצאתי עלונים ומידעונים. במסגרת זו כל הבנים חברי הגרעין שלחו גלויות בתקופת המלחמה וכך נשמר הקשר עימם. כל המכתבים והגלויות שכתבו החברים בתקופת המלחמה שמורים אצלי ומהווים מסמך תיעודי ומרגש של תקופת מלחמת יום הכיפורים. היינו אמורים להשתחרר מהשירות הצבאי באוקטובר 1973 ואני כבר נרשמתי ללימודי תואר ראשון בספרות באוניברסיטת בר אילן, בגלל המלחמה נדחה שחרורינו ושוחררנו מהשירות הצבאי רק בחודש דצמבר. כך התחלתי את לימודי באוניברסיטה באיחור של חודשיים ולמרות זאת שנה זו הוכרה לנו, לכל הסטודנטים בארץ, כשנת לימודים מלאה (עם השלמות בחופשת הקיץ).

תמי ופיטר בשירות הצבאי בנח"ל בקיבוץ נווה אור

חברות ונישואים

אני השתחררתי והתחלתי ללמוד באוניברסיטה, פיטר ושאר הבנים המשיכו את השירות הצבאי שנה נוספת. במהלך שנה זו בסופי שבוא ובחופשות המשכתי להגיע לקיבוץ נווה אור לביקורים, וכך נמשכה החברות שלנו והקשר עם שאר חברי הגרעין. פיטר השתחרר בשנת 1974 והודיע לי שהוא נוסע לארצות הברית לשנה לטיול מחוף לחוף.

כך חלפו הימים, אני למדתי והדרכתי בקן בורוכוב של הנוער העובד ופיטר טייל ברחבי ארצות הברית ושלח מכתבים וגלויות. למשל, קיבלתי גלויה ליום הולדתי בחודש יולי, למרות שיום הולדתי חל בחודש יוני. לקראת חזרתו לארץ פיטר הציע שניפגש באירופה כדי לטייל יחד. הורי כמובן התנגדו, זה לא היה מקובל באותם ימים שאסע עם חבר בטרם נישאנו.

עם שובו של פיטר לארץ נסעתי כמובן לשדה התעופה יחד עם הוריו לפגוש אותו, אחרי שנה שלא התראינו ואז באסרטיביות רבה הודעתי לו שעכשיו קובעים מועד לחתונה, הרי היינו חברים כבר ארבע שנים. פיטר הסכים וקבע מועד: 30 לפברואר. מרוב שמחה לא שמתי לב לתאריך, רק כשהגעתי הביתה ופתחתי יומן לבדוק, גילינו שאין תאריך כזה בכלל…

בסופו של דבר בתאריך, 30.10.1975, לאחר ארבע שנות חברות, נישאנו באולמי גיל בחתונה צנועה ברמת גן.

תמי ופיטר ביום הנישואים

הזוית האישית

תמי: זו הייתה חוויה מיוחדת עבורי, להיות הפעם בצד השני של המתרס כ"סבתא" בתכנית הקשר הרב דורי. נהניתי מכל רגע ושמחתי לספר לאור המקסימה על ילדותי ועל השירות הצבאי שלי בנח"ל. אור התעניינה ושאלה שאלות וביקשה להמשיך, לשמוע ולתעד עוד סיפורים, דבר שמשמח אותי מאוד.

אור: זו הייתה חוויה מאוד מהנה, מחכימה ומסקרנת עבורי. זו הייתה הפעם הראשונה שאני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת מחוייבות אישית בבית ספרי ואני מאוד רוצה להמשיך ולתעד סיפורים נוספים, גם את  סיפורה של סבתא שלי.

ביקור אצל תמי בתקופת הקורונה