מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי בלאט, משתתפת השנה עם נכדתי האהובה בתכנית הקשר הרב דורי. בין הסיפורים שסיפרתי לה בחרנו להעלות את סיפור המפגש המחודש עם חברתי, מירי.

מירי שטרן הייתה החברה הראשונה שאני זוכרת מילדותי. שתינו הלכנו לאותו גן, "גן בתיה", ברחוב בן יהודה בתל אביב מגיל ארבע עד גיל שש, בין השנים 1952-1953. אני זוכרת תמונות מהגן, אבל הרבה יותר טוב אני זוכרת היכן גרה מירי, את הוריה, את אחיה ואת החצר שליד ביתה בה שיחקנו הרבה ביחד.

עם חברותי ב"גן בתיה" במסיבת פורים – 1951

בשנות בית הספר היסודי שאז למדו בו שמונה שנות לימוד בין הכיתות א' עד ח' – נפרדו דרכינו ונפגשנו שוב בתיכון עירוני ה' בו למדנו ארבע שנים עד 1965. לאחר סיום הלימודים בתיכון, שוב נפרדו דרכינו ולא ידעתי עליה דבר שנים רבות.

השנים עברו, בינתיים שרתי בצבא, למדתי באוניברסיטה, התחתנתי והקמתי משפחה. חשבתי על חברתי מירי, פעמים רבות: איפה היא גרה?, מה שלום הוריה ואחיה?, איפה שרתה בצבא?, מה למדה, האם התחתנה?? (אז לא היה פייסבוק או כל דרך אינטרנטית אחרת לחפש אותה, כמובן).

יום אחד, לפני כ-25 שנה, אחרי שנפרדו דרכינו, ירדתי עם בעלי לקניות בחנות הסופר שליד הבית. בעלי נעצר לדבר עם זוג שלא הכרתי, עד שהתקרבתי וראיתי לפני גבר לא מוכר, אבל אישה מאוד מוכרת: מירי! היא לא השתנתה כלל ושמחנו מאוד להיפגש. אבל מה קורה פה? הרי זו חברה שלי! מאיפה אתה מכיר אותה? שאלתי את בעלי תוך ההתרגשות מהמפגש המחודש.

התברר שבעלי היה בקשרי עבודה עם מירי מזה שנים, רק לא ידע, שזו חברתי ועל הקשר בינינו!! כך שבזכות בעלי נוצר הקשר מחדש בין מירי וביני, גילינו שאנחנו גרות קרוב מאוד אחת לשנייה, וגם כמובן, גילינו חברים חדשים משותפים נוסף על הישנים. יזמנו מפגש מחזור של שכבת בית הספר התיכון בו למדנו יחד, ויצרנו קבוצת בנות מהתיכון בוואטסאפ, ואנחנו בקשר עד היום.

באחד המפגשים שלנו התגלגלה השיחה לכך שמירי התנדבה בגני ילדים ברמת השרון להיות "סבתא של הגן". ובגן היא פגשה גם את הנכדה שלי, את עומר גוזמן, שבזכותה ובזכות התכנית הקשר הרב דורי, שהיא שיתפה אותי בה, כתבתי שורות אלה.

עולם קטן…

הזוית האישית

סבתא ציפי: היה נחמד להעלות זכרונות יחד עם הנכדה האהובה שלי, עומר גוזמן.