מאגר סיפורי מורשת

מפעל החיים שלנו באוקראינה – געגועים לישראל

תלמידי כתה ו/1 בבית הספר היובל באשדוד משתתפים בתכנית הקשר הרב דורי, השנה , תשע"ו.  תלמידי הכתה הזמינו את הסבים והסבתות. סבתא של עדן רשקובסקי, סבתא סבטלנה גרה עדיין באוקריינה.  התלמידה עדן, לא ויתרה על "הקשר הרב דורי" עם סבתא סבטלנה. סבתא סבטלנה היגיע לביקור בישראל  והן קיימו את השיחות והמפגשים. עדן רשקובסקי, העלתה והביאה את הסיפור של סבתא שלה, סבטלנה רשקובסקי.

משפחת באגץ

אני נולדתי בעיר סמילה באוקריאנה. אנחנו במשפחה ארבעה אחים. בילדותי, באזור היהודי היה נהוג לימוד ביתי, לא בבית ספר ואמא שלנו לא עבדה אלא דאגה לנו וחינכה. כשקצת גדלתי, כשהייתי בכיתה ב' עברנו לקורסון . שם סיימתי את לימודי. 

בבית – ספר היה מאוד מעניין, בהפסקות שיחקנו קלאס, חמש אבנים, הכנו את החגים לכיתות אחרות, רקדנו, שרנו והצגנו הצגות קצרות. עם חברותי ללימודים החברות נשמרה לכל החיים ולעיתים קרובות כל החברות נפגשות.

מאוחר יותר נסעתי ללמוד באוניברסיטה הפדגוגית בעיר צרקסה. בסיום הלימודים עבדתי כמורה ללשון ותרבות , וכך נפגשתי עם בעלי – פיטרה רשקובסקי, שהיה מורה לספורט בבית הספר, הפגישה שלנו הסתיימה בחתונה .

כעבור שנה נולדה אמא של עדן, מרינה ואחרי 9 שנים נולד הדוד של עדן, מקסים. 

אז למה לא עלינו לארץ ?

בסוף שנות ה- 90 היו בעיר שלנו הרבה יהודים שהגיעו אלינו להתארח, ואז הציעו לבעלי לבנות בית כנסת ליהודים בהתחלה מאד התלבטנו, אבל לבסוף החלטנו כן להקים את בית הכנסת. הגיעו אלינו אורחים מאמריקה ומישראל ורכשו בכספם ספרי תורה לבית הכנסת. אני קיבלתי בשנת 1994, הצעה לעבודה הראשונה בקופנריציה לנשים יהודיות זה היה מאד משמעותי בחיי, רכשתי הרבה חברות מכל העולם.

בתקופה זו כבר איפשרו ליהודים לצאת מברית המועצות וההורים של עדן נסעו לישראל. אנחנו לא יכולנו לנסוע בגלל בעלי, עבודתו של בעלי שהתחיל לנסוע לערים השונות במטרה לאסוף כסף להקמת בתי כנסת ליהודים.

אז גם פתחנו בית-ספר ליהודים ואני עבדתי בו. התחלנו להקים חוגים ליהודים ולילדיהם, יזמנו פסטיבלים ליהדות, בקיץ הדרכנו קייטנות לילדים ולהורים, התחלנו להרצות על החגים – כיצד חוגגים את חג הפסח ואת שאר חגי ישראל.

אז הבנו שאנחנו צריכים להישאר פה ושהקמנו קהילה של יהודים, ערכנו קבלת שבת בכל שבוע, קיימנו את חגי ישראל והבנו שהגורל שלנו הוא להקים את זה ולשמר את הקהילה היהודית.

אנחנו לא יכולים לעזוב את מפעל החיים שלנו ולעלות לישראל, אבל אנחנו באים הרבה לבקר. בביקור זה הנכדה שלי קראה לי לבית הספר להשתתף במפגשים של תכנית "הקשר הרב דורי". סיפרתי לה את סיפורי ואני חוזרת לאוקראינה.

אנחנו אוהבים את הילדים שלנו והנכדים וגם את ישראל !

העשרה

סמילה אוקריאנה: "בעקבות חלוקת פולין העיר עברה לידיה של האימפריה הרוסית. באמצע המאה ה-19 החלה התפתחות תעשייתית של העיר. ב-1876 העבירו בעיר קו רכבת.ב-4 באוגוסט 1941 העיר נכבשה על ידי הגרמנים ושוחררה על ידי הצבא האדום ב-29 בינואר 1944.

 תשע"ו