מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, אלה וולק, נולדה בשנת 1956, במוסקבה שברוסיה.

סבתא מספרת את סיפור העלייה ארצה, של משפחתה: סבתא אלה, אבא שלי ודוד שלי, שהיו ילדים, בשנת 1990. הם עלו לישראל דרך רומניה מפני שהיו להם הרבה דברים וביניהם היה תנור קרמי לעיצוב שיניים יקר במיוחד.

כאשר הגיעו לרומניה, נשארו לילה אחד במלון ובבוקר למחרת הם היו צריכים לאסוף את המזוודות ממסוע המזוודות. דוד שלי שמר על המזוודות, וסבתא ואבא שלי אספו את המזוודות. היו קצת יותר מ-30 מזוודות. לאחר זמן מה בא אליהם איש ביטחון ואמר שכל הילדים צריכים לעלות על אוטובוס מיוחד לילדים, וסבתא שלי נשארה לבד עם המזוודות. היא לא יכלה לאסוף את המזוודות מפני שהיא לא יכולה להשאיר את המזוודות לבד כי יגנבו אותם. בא אליה איש נחמד ואמר שעבור תשלום קטן הוא יקח את המסמכים ואת המזוודות שלה ויסיע אותם לישראל.

סבתא שלי "ראתה את האור" מרוב שמחה  וחזרה לאבי ודודי שחיכו לה, ואוטובוס הסיע אותם למטוס. באוטובוס כולם שאלו אותה איפה הדברים שלה והיא ענתה שאיזה גבר אחד לקח לה את המזוודות והבטיח להסיע לישראל, כולם צחקו ואמרו שהיא יכול להחשיב שגנבו לה את המזוודות.

לאחר הטיסה הגיעו סבתא אבא ודוד שלי לשדה התעופה. הם בכו ולא ידעו מה לעשות. לאחר זמן מה קראו בכריזה לסבתא שלי להגיע לאבדות ומציאות "המזוודות שלכם הגיעו". כאשר הגיעה סבתא שלי, ביקשו ממנה מסמכים של המזוודות, אבל סבתא נתנה את כול המסמכים לאיש ההוא.

למזלם, היא נזכרה שאמא שלה, סבתא רבתא שלי, רשמה שתי רשימות לכול מזוודה, אחת שמה בפנים, ואחת נתנה לה. למשל מזוודה מספר 17 – בגדים, מזוודה 3 – כלי מטבח, מזוודה 25 – ציורים וכך הלאה. זאת הייתה הוכחה לכך שהדברים הם אכן שלה.

סבא שלי הגיע אחרי שבועיים והמסמכים נמצאו בתוך המזוודה.

הזוית האישית

הסיפור של סבתא אלה' אודות העלייה ארצה, תועד ע"י הנכד מיכאל, במסגרת הפעילות בתכנית הקשר הרב דורי בביה"ס אשל הנשיא.