מאגר סיפורי מורשת

איצ'ה סטרומזה, נולד בתל אביב ב1938.

הוא למד בבית הספר העממי במגמת גננות ושתלנות. בסיום התיכון, הצטרף לגרעין "שלח" של הנחל . התגייס לצבא, ושירת בכרם שלום. הוא איצ'ה הגיע לישוב נורית עם חבריו מגרעין שלח ואז עבר לרם און, שם הכיר את תותה, שהייתה גם היא בת גרעין. הוא התחתן עם תותה וביחד הקימו משק ברם און. התנאי להקמת משק היה חתונה.

המשקים הראשונים היו אחידים, בהתחלה כולם זרעו אותו דבר, ורק אחר כך כל משק גידל מה שרצה. באותה תקופה היו הרבה מלחמות, והבחורים הלכו להרבה ימי מילואים. איצ'ה השתתף במלחמות השונות: מלחמת התשה, מלחמת ששת הימים, ומלחמת יום כיפור. הוא זוכר טוב מאוד את ההפגזות על רם און, במלחמת ששת הימים. כולם ישבו במקלטים, רוב הגברים היו בצבא. הגברים שנשארו במושב, עזרו לנשים לתפעל את המשקים האחרים. הייתה הרבה מאוד עזרה הדדית אחד לשני.

זיכרון מתקופת הצבא, השירות ב"היאחזות כרם שלום"

היאחזות הנחל "כרם אבשלום" הוקמה על גבול עזה מצריים, קרוב לרפיח. כשאיצ'ה הגיע למקום לא היה בו כלום. היו צריכים להקים מקום חדש מאפס. הוא קבל את המשימה לטפל בגינון, ושתל ורדים, חורשת אשלים, שנמצאת במקום עד היום.

איצ'ה מספר: "המ"פ פקד עלי לשתול דשא. אמרתי לו שלא מתאים לשתול דשא בחול של המדבר, והוא התעקש על כך, ונתן לי פקודה. הלכתי להביא את הדשא מניר יצחק, השוכן שמונה ק"מ מהמקום. רציתי לעשות דווקא למפקד ושתלתי את הדשא הפוך. כעבור שבועיים שלא צמח כלום, המפקד בדק את הדשא וראה שהכל התייבש, כשפנה אלי אמרתי לו, שהוא נתן פקודה לשתול דשא, אבל לא נתן פקודה איך לשתול. ואולי בפעם הבאה כדאי שיבקש יותר יפה. ביום למחרת המפקד נגש אלי ובקש ממני בצורה יפה ונעימה, לשתול דשא חדש. כמובן שהסכמתי, ועד היום יש במקום דשא ירוק ומטופח.

הזווית האישית

אלעד: היה נחמד לשבת עם תותה, ואיצ'ה ולשמוע אותם. ראינו שהם התרגשו כשספרו את הסיפור, ושמחו מאוד שבאנו אליהם. רוצים לומר להם תודה שהקימו לנו מושב כזה, שכיף לגדול ולחיות בו.