מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

גם לסבא שלי הייתה ילדות

סבא עודד ונכדו אלון
סבי עודד - הילד הקטן שבתמונה
סיפור על ילדות ומשחקים בתל אביב
ילדות תל-אביבית באותם ימים הייתה כרוכה בשמחת חיים  רבה.  בנים היו אמורים להיות בנים, שובבים, צברים על פי ההגדרה, חלום להיות "פייטר", להיות בעל כמות גולות הכי גדולה, הכי יפה וזה דרש כושר קליעה מעולה, ללא כושר זה היית נשאר עם כמות מזערית של "בנדורות" מה שהיה הופך אותך למסכן בעל כורחך.
הבנדורות היו מחולקות לרמות שונות הן בערכן והן ביוקרתן. לכל אחד היה אחת ראסיה, שבה היה אמור לפגוע בגולות המתחרות. היו כמה משחקים בנושא, הנפוץ יותר היו "בורות" שמספיק מעט גולות כדי לשחק, או פגיעה מרחוק בקו של גולות ובאילו שהיית פוגע היו נהפכות
משחק נוסף שהיה מקובל גם הוא בהפסקות בית הספר ובחצרות הבתים, היה, ארץ אדמה. משחק על האדמה, רצוי קצת לחה, שבו היינו זורקים סכין וחוצים חלקות בהתאם למיקום וכיוון תקיעת הסכין.
התעסקות נוספת היתה איסוף ראשים מקופסאות סיגריות, באמצעות פקק של בקבוק על ראש קופסת הסיגריות משופשפת כנגד המדרכה היינו מקבלים דיוקן עגול שבו היינו סוחרים ומחליפים. כמובן שהאריה בסיגריות צ'סטרפילד כיכב ולאחריו דמות האדמירל נלסון.
היינו אספני בולים נלהבים, היינו למדים מהבולים , שבאותם שנים שימשו בכל מכתב מכל מקום בעולם. שוטטנו בכל רחבי העולם. מדורי בולים היו בכל עיתונות הילדים והנוער, איסוף בולים חיבר בין חברים לעט בכל העולם. היינו לומדים את הקטלוגים והכרנו את שווי הבולים. רבים מאיתנו היו עומדים שעות בתור לסניפי הדואר ביום הוצאת בול חדש. מעטפה של יום ראשון היה נכס לא יסולא בפז.זכור לי שהמורה לאנגלית הקפדן, המחויט והמעונב, שגם היה מוצא צורך להשתמש בסרגל על הידים כדי להכניס לנו את האנגלית לראש. היה שולח את תלמידיו לעמוד בתור על מנת לרכוש את מעטפות ובול היום הראשון.הבולים היקרים ביותר היו משולשים שהגיעו ממאוריציוס, וכמובן סדרת דואר עברי, ראשוני הבולים של מדינת ישראל, בולים של המנדט והרבה בולים שהיינו מוכנים לראות עליהם את דיוקנו.אחי ואני אספנו בולים בנפרד אך לאט לאט הועברו אלי היה לנו אוסף בולי ישראל עם סידרה של בולי דאר עברי, שבדיעבד היו שווים הרבה כסף. וכשדודתי ביקרה בארץ והביאה לי טרנזיסטור, אותו רדיו נייד זעיר, הייתי כה אסיר תודה עד כדי שנתתי לה את אוסף הבולים. שנים רבות לאחר מכן נסעתי לארה"ב כדי לנסות להשיג את האוסף, אך לתדהמתי האוסף פוזר והוחלף בבולים סתמיים על ידי ילדי בני הדודים.
בשכונתנו הקרובה היו רק שני בנים שהיינו בגיל דומה ועוד מספר בנות, בן נוסף שגר בשכונתנו היה בן למשפחה ייקית שומרת מסורת הבנות היו פרטנריות טובות יותר לצורכי משחקי חברה כגון: "אמא ואבא", "רופא וחולה", "הראה לי ואני אראה לך". אך מעבר לזה הבנות היו נמצאות בדרך כלל על מדרכת הרחוב , קופצות בחבל, או הבנים היו מנצלים את רוחב הכביש שמעטות המכוניות שחלפו בו מיעוט בנים בשכונה הביאה שהיינו מחפשים כר למשחקים ברחובות השכנים.
בסביבתנו לא היה גן ציבורי ולכן מדרכות וכבישי הרחובות היות והיינו בנים, היינו הולכים למשחקי כדורגל באם זה היה באצטדיון המכביה בצפון תל-אביב שהיה מגרש מכבי תל-אביב, או מגרש הכדורגל באסה שביפו, מעוז ההסתדרות , דהיינו הפועל תל-אביב , מגרש שעל ספסלי העץ שלו הייתי בשעות הצהריים של יום שבת צופה במשחקים יחד עם אחי הבוגר ממני שהביאני על הרמה של האופניים מביתנו. הייתי אוהד הפועל תל-אביב מגיל שמונה. צופים בחברו של אחי אורי קוויאטק ששיחק כ מגן בהפועל תל אביב.היינו מכירים את כוכבי העת ההיא באמצעות תמונות השחקנים שצורפו יחד עם גביעי הגלידה . יענקל'ה חודורוב כוכב העל , שוער הפועל תל-אביב ונבחרת ישראל, כוכבים כחלוצי מכבי תל-אביב: שייע גלזר, רפי לוי, השוער בנדורי. סטלמך מהפועל פ"ת ועוד.
לא חסרנו מריבות בין השכונות, שכונת שטנד, ככר מסריק, גינת רות, גזר ופרישמן היו המחנות. ולא פעם המריבות היו מסתיימים במלחמות. המלחמות היו דורשת הצטידות בשקיות של שלגון ממולאות בחול, )חומר שלא היה חסר בשכונה(. במגרש של פרישמן פינת שטנד, במגרש הריק שם היה מבצרינו, משלטנו. שם התנופף דגל השכונה, שם נאלצנו להגן עליו, כדי שהשכונה היריבה לא תגנוב אותו. ישבנו בחפירות, הקמנו סליקים עם נשק. והיתה הסכמה שאין משתמשים בחומרים קשים, אין משתמשים בחיצים שהיינו מפרקים ממיטות ברזל של הסוכנות, וברוגטקות היו משתמשים רק בבובקס )פרי עץ השקמה. כלי נשק יעיל היה מקלות והיינו מתאמנים בקפ"פ, כפי, שהורינו התאמנו בפלמ"ח. לעיתים מלחמות היו מוכרעות ע"י בריתות בין שכונות. באחת המלחמות צוינתי לשבח והפכתי לגבור שכונתי, לאחר שפרצתי בריצת אמוק לעבר משלט היריבים, תוך כדי שנורית עלי אש (מים) מכל העברים, בובקס, שקיות חול, חדרתי לחפירות האויב וחטפתי את הדגל. ניצחון כזה לא נראה באזורינו שנים רבות.
פורים לא היה רק חג של תחפושות, התחפושת היתה חשובה רק באותו יום שהיינו הולכים לגן החיות התל-אביבי, שם היו שופטים לא מזוהים, עוקבים אחרי המתחפשים ולקראת סיום החגיגות פרסמו את מספרי הזוכים. את תחרות התחפושות ליוותה תזמורת מכבי אש, שומר גן החיות שהיה דמות נערצת על ילדי תל-אביב, היה שמן מאד שכרסו היה מכריז על בואו שניות רבות לאחר שהיה מגיע שאר הגוף, היה לבוש בגדים כמו שוטר עם כפתורים מכסיפים וכובע מצחיה נוקשה. הוא שקל כמאתיים קילו ונראה בוגר מגילו, הליכתו היתה איטית ולמרות היותו שומר גן החיות, איש לא פחד ממנו כי הוא לא היה מסוגל לרדוף אחרינו. למרות זאת היה איש חביב ואהוב. מעבר לתחפושות זה היה חג שהיה מותר כמעט הכל במעשי קונדס. ממילא הסתובבנו במסכות מה שהקנה לנו ביטחון שלא ניתן יהיה לזהותנו.
מעשי קונדס של אז 
למרות האיסור, היינו משיגים די בחופשיות פקקים, פקקים לצורך זה היה גליל קטן כאצבעון עשוי שעם וממולא באבק שרפה, השימוש בשעם הבטיח שאיש לא ייפגע מרסיסי הנפץ. היו אקדחי פקקים, שכללו נוקר שהיה מפעיל את הפקק ומנפצו בקול נפץ אדיר. אך אנו העדפנו את האלתור הבא: היינו מפרקים את הקפיץ של אטב כביסה ומתקינים אותו על הפקק. כל הפעלה של הפקק עם הקפיץ היה גורם לנפץ אדיר, במקרה הזה היה כן סיכון, היות והקפיץ היה קשיח.  היינו מתחבאים, וכשהיה עובר הולך רגל היינו זורקים את הפקק לידו, ואכן הזינוק של ה"מותקף", היה מצחיק, היינו ילדים.. מעשה קונדס יותר מתוחכם היה לתלות על ידית דלת דירה, ידית שהייתה כמנוף. היינו מצלצלים בדלת ובורחים, וכשנפתחה דלת הדירה היה הפקק עם הקפיץ מחליק מהידית ומתפוצץ. את התגובה לא היינו יכולים לראות אבל קול הנפץ היה גורם לנו להיות מרוצים. מעשה קונדס נוסף היה לקשור בחדר המדרגות בחבל בין שתי דלתות של דירות ולצלצל בשתי הדירות, הפעם לא היה סיבה לברוח, כי כמובן לא ניתן היה לפתוח את הדלתות ואנו יכולנו להיות מרוצים באותם ימים, היה אפשר לחייג ללא כסף מטלפון ציבורי וזה על ידי הקשת המספר על מתלההאפרכסת.לא היה לנו לאן לטלפן, מעטות המשפחות שהיה להן טלפון בבית וכך גם לגבי עסקים. אנו בחרנו לצלצל למספרים אקראיים, ולמתוח את האיש./ה מעבר לשפופרת.
היינו הולכים הרבה לסרטים, בעיקר מערבונים, אהבנו את הקולנוע בגן רינה שהיה בחצר מוקפת חומה, פתרון טוב לקיץ. היינו "מתפלחים" לקולנוע בית העם, שם היו מוקרנים סרטים שהתרגום לעברית בכתב.  הסרט הראשון שהלכתי לבית קולנוע היה  "לאסי שובי הביתה", הסרט הוקרן בקולנוע אסתר, אחד מבתי הקולנוע היפים בתל-אביב. גם קולנוע מוגרבי שהיה מקום מפגש במרכז תל-אביב. לקולנוע זה היה גג שבהצגות ערב היהנפתח חשמלית.
על גג ביתי היתה דירה של זוג ערירי ניצולי שואה. הבעל היה מגדל יוני דואר. והיה לו שובך גדול שהיונים היו באות ועפות כרצונן. ביליתי שעות רבות בתוך השובך, מטפל ביונים, אך לא ראיתי עדיין יונה אחת שעפה וגם חזרה. לעומת זו הרבה יוני בר מצאו מפלט בשובך זה. ולכן לא פעם קיבלתי במתנה יונת בר, הייתי בונה לה שובך מקרטון במרפסת ביתי. ופעם בנה לי אבי, ספק שובך ספק לול קטן לגידול שני יוני בר שהיה ממוקם במרפסת המטבח של דירתי. טיפלתי והאכלתי והשקיתי יונים אלו, עד, שבוקר אחד מצאתי נוצות וכתמי דם במקום יונים. זיהיתי את החתול שטרף לי את היונים והעיז לסיים את ארוחתו בקרבתי. לקחתי את רובה העץ שלי, זה שיורה חיצי ברזל באמצעות גומיות, דרכתי, כיוונתי לחתול ואכן גם פגעתי, יללתו נשמעה למרחקים והזינוק שהוא זינק היה מביאו לאולימפיאדה. החתול לא מת מירי זה, אך איבד את אפשרות הראייה המרחבית.

מילון

ראסיה
ביטוי שנועד לגולה שהייתה לה ערך מיוחד לבעליה

בנדורות
גולות

ציטוטים

” בנים היו אמורים להיות בנים, שובבים, צברים על פי ההגדרה, “

הקשר הרב דורי