מאגר סיפורי מורשת

סבתא נעמי מספרת:

נולדתי ברמת גן בשנת 1953.

כבר בילדותי הרחתי את השוקולד כמו בשיר על מפעל השוקולד "בסוף ר"ג יש מקום מיוחד שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד…", כיוון שגרנו בסמוך למפעל השוקולד של "עלית".

נולדתי להורים יוצאי פולין שעלו לארץ לפני מלחמת העולם השניה, בשנת 1935.

גרנו לא רחוק מסבא וסבתא שלי, סבא היה רב בית הכנסת, חסיד גור.

כל שבת הייתי מגיעה לבית הכנסת ויושבת על הברכיים של סבא ומקבלת סוכריה. היה לי קשר מיוחד עם סבא שלי. שמו היה הרב יצחק שמואל קנופף.

אבא שלי, יהודה היה איש מוכשר מאוד, הוא היה מסגר אמן. כשהגיע ארצה היה מכין מיטות מברזל ולימים דברי נוי. אבי נפטר כשהייתי בת 16.5 בלבד.

אימי זהבה הייתה בעלת חנות למוצרי סדקית והלבשה, שמה של החנות הייתה "חנות זהבה".

בילדותי עזרתי לאימי בחנות. הייתי מכינה שיעורים על הדלפק והייתי אוספת סחורות לחנות בלכתי מבית צעירות מזרחי בו למדתי הביתה.

היה לי קשה מאוד לסחוב באוטובוס את הדברים אבל זה היה תפקידי.

אימי הכינה מאכלים מיוחדים מפולין: גפילטע פיש, קניידלעך ומרק עם אטריות (לוקשן מיט יואך). אימי הייתה מכינה עוגיות לתה שעד היום אני לא יודעת איך וממה מכינים אותן.

את בת המצווה שלי חגגו לי בבית בקרב בני המשפחה (היינו 24 בני דודים) והכריחו אותי ללמוד את הדרשה בע"פ.

זכורה לי במיוחד סעודת הפורים אצל סבתא, אליה הייתה מגיעה כל המשפחה, סבתא הייתה מכינה קרפלעך (כיסוני בשר ממולאים).

הייתי בבני עקיבא בשבט מוריה. רמת גן הייתה מלאה בגני שעשועים ואהבתי מאוד לשחק בהם. הייתה לי דודה שהייתה גרה קרוב אלינו והייתי חברה טובה של הבת שלה.

בגיל 19 התחתנתי עם יאיר ז"ל, שגר במשואות יצחק. יאיר היה בן דוד של חברה שלי. גרנו במשואות יצחק כ- 10 שנים, נולדו לנו 3 ילדים, דרור, אורית ורינת.

לצערי יאיר נפטר בגיל צעיר. לאחר 3 שנים עזבנו את משואות יצחק ועברנו לגור ברחובות.

אמא שלי אורית מספרת: הורי, יאיר ז"ל, ונעמי תיבל"א, טסו לארצות הברית לטיול ולביקורים אצל אח של אבא של אמא שלי. משם שלחו אליה ולאחיה הגדול דרור, גלויות שהיא שומרת עד היום, כבר ארבעים ושתיים שנים.

אמא לא זוכרת למה היא שמרה בהתחלה או מי שמר על הגלויות, ואפילו היא אומרת שיכול להיות שההורים שלה שלחו לה ולאחיה עוד גלויות ואולי אחיה שמר אותם.

אבל היא מספרת שהיא שומרת אותם עד היום ותמשיך לשמור כי מאז שאבא שלה נפטר זה אחד מהזיכרונות יחידים  שנשארו לה ממנו מלבד תמונות וסיפורים.

אמא שלי גם אומרת שאין לה זיכרונות מאבא שלה כי הוא נפטר שהיא הייתה מאוד קטנה, בת 4.5, ושהיא רק זוכרת ויודעת מתמונות שהראו לה או מסיפורים שספרו לה.

הזוית האישית

בת-אל: אני שמחה שהסיפור יישאר לדורות שיוכלו לקרוא את הסיפור הזה. וגם אני רוצה להוסיף ולהגיד שהכל אפשרי גם מרחוק.