מאגר סיפורי מורשת

תקופה קצרה לפני לידתי נפטרו שתי סבתותיי, כל אחד מהוריי רצה שאקרא על שם אמו,

לאמא של אבא קראו פרידה ולאמא של אמא קראו רוזה. התלבטו והתלבטו ובסופו של דבר נקראתי רוזפרננד,

שם קצת ארוך ומסורבל לתינוקת ולאט לאט החלו לקרוא לי רוננדה ולפעמים פרננדה וגם זה היה קצת כבד,

אז החלו לקראו לי ננדי בכדי שהשם יהיה יותר קצר.

 

כשעלינו לארץ בשנת 1951 בתעודת העלייה נרשם השם רוזפרננד. כאשר רשמו אותי לגן היה צורך לעברת את

שמי, הגננת הציעה שיקראו לי שושנה, כיוון שרוז זה שושנה.

 

אך בזה לא הסתיימו הקשיים, הקושי האמיתי היה אי ידיעת השפה העברית, קשה היה לי לדבר עם החברים בגן,

לא ידעתי מה הם רצו ממני, לא הבנתי את הגננת ולפעמים הייתי בוכה בצד, אבל למזלי ילדים לומדים מהר שפות ותוך תקופה קצרה, ידעתי לדבר עברית ואפילו יכולתי לשחק עם חבריי בגן. תוך זמן קצר היו לי הרבה חברות, למדתי את כל המשחקים ששחקו פה והרגשתי צברית,

 מה שהפריעה לי שהוריי עדיין לא ידעו עברית והיו מדברים איתי רומנית, מאוד התביישתי כשחברותיי שמעו שאנחנו מדברים שפה אחרת שנשמעה מאוד גלותית.

ולהלן כל שמותיי ושמות החיבה: רוזפרננד, רוננדה, פרננדה, ננדי, שושנה, אמא וסבתא.