מאגר סיפורי מורשת

הסיפור האישי

אני אלי זורע, הסבא של יעל נתיב. נולדתי בפולין ועליתי לישראל בשנת 1956, עם הוריי. התגוררנו בעיר עפולה, עד סיום לימודי בבית ספר התיכון וגיוסי לצבא.

היה לי קשר מיוחד עם הסבא, ישראל הולנדר, שאליו קשור סיפור השופר.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, פלשו הגרמנים לפולין וצבא פולין נחל תבוסה ולא הצליח לעמוד בפני הצבא הגרמני. האוכלוסייה הפולנית סבלה מאוד מהכיבוש הגרמני והיהודים שחיו בפולין סבלו עוד יותר.

הרדיפה של היהודים בפולין החלה, גזלו את רכושם, ויהודים רבים נשלחו לעבודות כפייה. סבא שלי, ישראל הולנדר, היה בין אותם יהודים בפולין שנשלחו למחנה עבודות כפייה.

לפני שנלקח מהבית, הוא לקח עמו שופר, ששירת את הקהילה היהודית בעירו שבפולין, לפני פרוץ המלחמה.

סבא שלי התגלגל מעבודת כפייה אחת לאחרת, אך את השופר הצליח להחביא ולשמור עליו מכל משמר. עם סיום המלחמה, בשנת 1945, סבא שרד את התופת יחד עם השופר, הוא תמיד אמר: "נראה, שהשופר שמר עלי, יותר מאשר אני שמרתי עליו".

משנת 1945 עד שנת 1956, שימש השופר את הקהילה היהודית, ששרדה את המלחמה והתגוררו בעיר שביבודיצה שבפולין. בשנת 1956, אפשרה ממשלת פולין ליהודי פולין לעלות למדינת ישראל, וכך גם משפחתי עלתה באותה שנה לישראל.

השופר הועבר מהסבא להוריי, ואחר כך, ההורים העבירו אותו אליי וכך השופר נשמר אצלי עד היום. כשמלאו לי 13 שנים, כנער חובש כיפה, ביקשתי מהרב בבית הכנסת, בעיר מגוריי עפולה, לתקוע בשופר במוצאי יום כיפור, כנהוג במסורת ישראל.

תקיעת השופר הייתה בשבילי אירוע מיוחד לזכר הסבא ששרד את השואה והצליח לשמור על השופר ולהביאו לארץ ישראל ואני הנכד שלו שומר עליו עד היום.

הזוית האישית

אני מתכנן למסור את השופר ל"יד ושם" בירושלים כדי שיישמר כמזכרת לדורי דורות!