גלגולו של צמיד
סיפורה של משפחת סבתי, רוזט שושנה כהן בורשטיין
1883-1882 תחילתו של הסיפור
דובה קנטור, נערה בת 15, יוצאת מנמל אודסה שברוסיה (היום באוקראינה), על אנייה שמובילה תבואה, יחד עם אמה ואחותה. אביה ואחיה נרצחו בפוגרום "סופות הנגב" בתקופת הצאר ניקולאי. האנייה עוגנת בנמל ביירות שבלבנון על מנת לפרוק סחורה (תבואה) שהוזמנה על ידי סוחר יהודי לבנוני עשיר בשם יוסף הררי.
יוסף עולה לאנייה כדי לבדוק את הסחורה ונתקל בדובה, נערה יפהפייה, בהירת שיער ועיניה כחולות, ומיד מתאהב בה. החוק העותומני ששלט בלבנון ובארץ ישראל לא מאפשר לנוסעי האנייה לרדת ממנה אלא רק בנמל היעד, נמל יפו שבארץ ישראל. יוסף מחליט להתחתן עם הנערה, מביא את רב העיר ביירות אשר מקדש אותם, וכך יכלה דובה לרדת בביירות. דובה, שעלתה לאנייה בחורה רווקה, יורדת מהאנייה כאישה נשואה. משפחתה ממשיכה את דרכה לנמל יפו ומשם לירושלים.
לדובה וליוסף נולדו שמונה בנים ובת אחת, ששמה שרה.
הצמיד שהתגלגל משרה לסבתא
שרה קיבלה מהוריה צמיד שעליו חרוט שמה, Sara Harari.
בבוא הזמן התחתנה שרה עם אליהו כהן בביירות שבלבנון. נולד להם בן אחד טופיק (ברוך). ברוך התייתם מאביו בגיל שנתיים ושרה לא נישאה שנית. ברוך גדל והתחתן עם לונה לבית בוקאי-חודרי מצידון. אחת המתנות שקיבלה לונה מחמותה שרה היתה הצמיד.
לונה ילדה שמונה ילדים, 6 בנות ו2 בנים. הבת הקטנה ביותר היא רוזט (שושנה/שושי) שהיא הסבתא של עמית עזריאלי. בימיה האחרונים של לונה אמרה לרוזט "אחרי מותי את תקבלי את הצמיד" וכך ירשה סבתא שושי את הצמיד.
מילון
פוגרוםפעולה קבוצתית אלימה נגד יהודים
ציטוטים
”יום אחד הצמיד הזה, עמית, יהיה שלך“