מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל, נולדתי בשנות ה-50 המוקדמות במרוקו, ובהיותי תינוק בן שבעה חודשים עלינו ארצה.

הימים הם ימי הקמת המדינה כאשר המחסור והקושי היה מנת חלקם של רוב העולים בשנות קיומה הראשונות של המדינה. הסיפור הנ"ל זכור לי במיוחד ומלווה אותי מאז ועד היום, ובמנהרת הזמן מקבל משמעות של אז והיום..

בהיותי בן חמש או שש, בעודי משחק עם חבריי, מצאתי חלק חיצוני של כדור כדורגל ובכדי להשמישו למשחק הייתי צריך למצוא פתרון כיצד לנפח את הכדור. מאחר וזה לא היה בנמצא, השתמשתי בפתרון יצירתי ומילאתי את הכדור בסמרטוטים, כך שהיה אפשר להשתמש בו ככדורגל. האושר היה גדול! וכך שיחקנו חבריי ואני שעות רבות וימים רבים בכדור.

באחד הימים בעודנו משחקים בכדור, איבדנו אותו בין השיחים והעצב היה גדול ולא היה פתרון לאבדה. לאחר מספר חודשים, בט"ו בשבט, עת נטענו עצים כמנהג הזמן, מצאתי את הכדור בין השיחים! השמחה הייתה גדולה ואהבת משחק הכדורגל זרמה בגופי (לא היו הרבה אופציות). ברבות הימים הפכתי להיות כדורגלן בקבוצת הכדורגל של מקום מגוריי ובמידה מסוימת זו הייתה סגירת מעגל בשבילי.

אני על האופנוע

בכדי להגיע לאימוני קבוצת הכדורגל נעזרתי באופנוע שהיה ברשותי.

הזוית האישית

סיפורו של דניאל סויסא תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר ויצמן בהרצליה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה יערה בדרק-ברק, ותועד על ידי הנכדה נעם יחזקאל.