מאגר סיפורי מורשת

הסבים שלי היו בצבא הגרמני, במלחמת העולם הראשונה. לאחר מותו של סבי מצד אבי, אבי שהיה בן 16.5, יצא להכשרה חקלאית. לאחר כחצי שנה או שנה, הוא יצא להולנד להמשיך את הכשרתו בגידול עגבניות בחממות.

הוא עזב את הולנד בסוף 1929, עבר דרך גרמניה כדי להגיד שלום למשפחה, עלה לרכבת טריאסט אשר נמצאת באיטליה, עלה על אנייה והגיע ליפו, בתאריך 21.1.1930. משם הגיע לראשון לציון, לביתה של בת דודה של אימו. לאחר חודשיים-שלושה של עבודה בפרדסים של ראשל"צ, הוא יצא לטיול בצפון הארץ עד מטולה. בדרך למטולה ישן בקיבוצים על הדרך.

באוגוסט 1933 אמי נחתה בנמל יפו, ונסעה אל בת דודתה שגרה ברמתיים, בת הדודה היתה נשואה לדודי (אחי אבי). חודשיים לאחר מכן, הכירה ברמתיים את בעלה לעתיד, והם נישאו לאחר עוד חודשיים של היכרות. בשנת 1934, עברו הוריי להתגורר בנתניה שהיתה אז מושבה קטנה. אבי הלך יום-יום לכפר ידידיה אשר היה בהקמה, ועבד שם לפרנסתו. לאחר מספר חודשים, שכר חדר בצריף בכפר חיים, משם היה צועד כל יום להמשיך להקים את המושב. ב- 23.4.1935, נכנסו הוריי להתגורר בביתם אשר נמצא בכפר ידידיה.

בשנת 1936, בשעה טובה נולדה אחותי הבכורה: מרים, בבית החולים העמק בעפולה.

בשנת 1940, נולדתי אני בבית היולדות שבבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה. בזמן שאמי שהתה איתי בבית החולים, מטוסים איטלקיים הפציצו בפקודת הגרמנים את תל–אביב וחיפה.

בגיל 3, הלכתי לפעוטון בתחום המושב, בגיל ארבע עברתי לגן, ובגיל 6 עליתי לכיתה א'. הלימודים התקיימו במבנה של רפת אבל בלי הפרות…

כשהייתי בן תשע וחצי, הגיע אלינו פליט שואה בן ארבע וחצי ושמו יצחק שבלביץ', אשר הועלה ארצה על ידי עליית הנוער, לאחר שנולד בברגן בלזן אשר בגרמניה והופרד מאמו [נעשה עליו סרט "הסודות של איידה"].

עם סיום הלימודים ב"בית הספר העממי המשותף לכפר חיים וכפר ידידיה" עברתי ללמוד בבית הספר "אורט" אשר נמצא בנתניה. בשנת 1958, עם סיום לימודיי בבית הספר התיכון התגייסתי לצה"ל, שבו שירתתי כמכונאי טנקים.

אחרי שהשתחררתי מהצבא, עבדתי ימים ארוכים בטיפול במשק יחד עם אבי המנוח. בתחילה, אבי החל עם 2 פרות, חצי סוס, 50 תרנגולות וגן ירק. עם הזמן, לאט-לאט, המשק גדל והתרחב. נוספו לו מטעים והשטחים גדלו, נעשו ניסויים בפירות שונים כמו: גפן, תפוחי עץ ועצי הדר שונים. לאחר ניסיונות והרבה כישלונות, אט-אט התמקדנו בגידולים שהתאימו לאקלים ולקרקע של אזורנו. כמובן שגם דרישות השוק השפיעו על הבחירה בענף הגידול.

בגיל  צעיר מאוד [חמש, שש] הילדים גויסו לעבודה במשק אחרי הגן ובית הספר. ירדנו יחד עם ההורים – לשתול, לעשב, להשקות בהצפה [לא היו צינורות], נבנו לולים, והמשק התרחב.

בגיל עשרים וחמש, נשאתי לזוגתי אישה ילידת כפר ויתקין – אילנה לבית משפחת סורפין. נולדו לנו ארבעה צאצאים: הבכורה עידית ילידת 1965, רויטל 1969, יוחאי 1970 ועמיקם 1977.                                                                                                              לילדים שלנו נולדו ילדים [לנו נכדים] ששמותיהם: עדי ודן ילדיהם של עידית ואבינועם הררי, שחר מיכל ונגה ילדיהם של רויטל [ברנאי פריזאט] ושמעון פריזאט, עומר ואופיר ילדיהם של יוחאי ודורית ברנאי בצלאל, עמית יובל ומעיין ילדיהם של עמיקם וקרן [לבית זנדני] ברנאי.

הזוית האישית

מיכל: אני מאוד נהניתי ללמוד ולשמוע על ההיסטוריה של משפחתנו, העבודה עם סבי היתה מעניינת וכיפית. אני מאחלת לסבא שימשיך ליהנות מאיתנו ומהסיפורים שלו, הרבה צחוק [כי זה בריא], בריאות, חיים ארוכים אושר, כושר, בריאות ויושר.

סבא גיורא: עצם העיסוק המשותף עם נכדתי מיכל, לתעד את החוליה בשרשרת הדורות חשובה בעיני מאוד כחומר לימוד הדורות הבאים. אני מאחל למיכל חיים ארוכים ומרתקים, שתמשיך ללמוד עד יומה האחרון, שתשתדל ליהנות מכל אשר תוכל בחייה.