מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

נולדתי בשנת 1950 להוריי אסתר והרי סיימונס בלונדון שבאנגליה. אמי עבדה בשוק ואבי היה נהג מונית ועבד, ולעיתים, בשוק עם אמי. בזמן מלחמת העולם השנייה, אמי שירתה בחיל האוויר הבריטי. הורי עברו את הבליץ, ההפצצות הגרמניות בלונדון, כשהיו צעירים. הורי חיים עד היום בלונדון. הייתה לי ילדות מדהימה, למדתי בבית ספר פרטי. ילדה נוספת ואני היינו היהודיות היחידות שם. היו לי כמה פעילויות עם יהודים אבל את רוב ילדותי ביליתי עם אנשים לא יהודיים.

נעוריי

בגיל 16 פגשתי בחור צרפתי וכיוון שהוא לא היה יהודי אבי לא הסכים שאפגש אתו. לא הקשבתי לאבי והמשכנו להיפגש. אבי לא דיבר איתי במשך כמה חודשים. אחרי שנתיים עם אותו בחור צרפתי הבנתי שזה לא בשביל וטסתי עם בת דודה שלי לישראל. הייתי בישראל בערך שלושה שבועות והכל היה שם שונה: מזג האוויר, כולם היו יהודים ודיברו עברית. חזרתי ללונדון. נשארתי באנגליה 5 חודשים ואז חברותיי סיפרו לי שהן טסות לקיבוץ בישראל לא רציתי לטוס איתן אבל אחרי כמה חודשים התגעגעתי אליהן וטסתי אליהן עם חברות אחרות. גרנו בתל אביב- יפו, עבדנו קצת אבל רוב הזמן היינו בחוף. מאוד התגעגעתי ללונדון ולא אהבתי את ארץ ישראל.

באנייה, בדרכי חזרה ללונדון, פגשתי בחור בשם יעקב. התאהבתי בו. הוא היה אמור להפליג לנורבגיה לבקר חברה, אך בסוף נשאר איתי בלונדון בערך חודשיים. אבי לא אהב אותו ולא רצה שנתחתן. יעקוב חזר לארץ והייתי מאוד עצובה, אחרי יומיים קיבלתי ממנו טלפון והוא ביקש ממני לחזור לארץ. חזרתי לארץ והחלטנו שאנחנו מתחתנים. בישרתי לאמי את החדשות ואחרי זמן קצר היא באה להחזיר אותי הביתה, לא הסכמתי לחזור למרות שזו היתה החלטה מאוד קשה מבחינתי.

עלייתי וחיי בארץ

אחרי שהתחתנו חיי היו קשים בארץ וכמה פעמים אפילו ניסיתי לקחת את יעקב  ללונדון, תמיד הוא היה אומר לי ש"לא אכפת לו להיות בלונדון, אך את ילדיו הוא מגדל בארץ". בשנת 1974 נולדה בתי הבכורה שרון, יעקב לא היה בבית כיוון שהוא היה במלחמת יום הכיפורים, אמי באה מלונדון. הייתי בשמירת הריון. כשהגעתי לבית החולים וילדתי, בעלי יעקוב לא היה איתי. בגלל המלחמה היה בלגן ענק בבית החולים וישר אחרי הלידה הסיעו אותי הביתה, כשהייתי כבר בדרך למכונית ראיתי את האחות רצה אחרי עם תינוקת ביד ואומרת לי שבטעות נתנו לי את התינוקת הלא נכונה. בשנת 1977 נולדה בתי אריאלה.

בשנת 2008 נפטר יעקב בעלי. אני ממשיכה את חיי בישראל גם בלעדיו. למרות השנים הרבות שחלפו, עדיין אני נקרעת לפעמים בין חיי באנגליה לחיי בישראל. לא יכולתי לגדל את בנותיי במקום טוב יותר ואני גאה ושמחה לראות גם את שבעת נכדיי גדלים בארץ.

הזוית האישית

סבתא סוזאן: למדתי הרבה מסיפורי החיים של אנשים וזה ריגש אותי. היה לי מדהים להיות עם נכדתי עלמא, כיוון שלא לא יוצא לי הרבה לבלות איתה ולספר לה את סיפוריי. עלמא גל גואטה: נהניתי מאוד מלשבת עם סבתא שלי ולשמוע את הסיפור שלה כיוון שלא יוצא לי לשבת הרבה עם סבתא שלי. אני אוהבת שסבתא שלי מספרת לי את הסיפורים שלה והיא תמיד מצחיקה אותי.