מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל  נולדתי בתימן בעיר סואד, עליתי לארץ בסביבות גיל חודש.

אמא שלי עבדה בתימן אצל השיח', היא הייתה מסיידת ואבא שלי היה אורג שטיחים, שמיכות…

שמו של אבא שלי הוא סאלם (בתימן) ושלום (בעברית) ושמה של אמא שלי הוא סלמה (בתימן) ושולמית (בעברית).

קהילת תימן שמרה על קשר כל השנים עם היישוב בארץ ישראל. בשנת 1948חיו בה כ-50,000 איש, מפוזרים בעשרות כפרים, עיירות וערים.

בעקבות הקמת מדינת ישראל היהודים בארצות האסלם בהם קהילות יהודי תימן נמצאו בסכנה,

ולכן המדינה יצאה לעזרתם  מבצעי הצלה ועלייה ארצה.

כאשר התיר בחודש מאי 1949 שליט תימן את יציאת היהודים מארצו, ניתן האות להתחלת המבצע הגדול של עליית יהודי תימן. במבצע זה הועלו ארצה אלפי יהודי תימן, בתוך זמן קצר, זאת לאור החשש ששליטי תימן ישובו וינעלו את שערי היציאה. מאחר שאין קשר יבשתי בין ישראל לעדן, אורגנה עליית יהודי תימן ברכבת אווירית.

עלינו בסביבות שנת 1949 בעליית כנפי נשרים, שנה אחרי קום המדינה, בעליה זו עלו כ-50,000 מיהודי תימן ברכבת אווירית מהעיר עדן, במבצע שכונה בשם "על כנפי נשרים". שם המבצע לקוח מספר שמות, פרק יט', פסוק ד' שם נאמר: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי…". והוא מכונה גם בשם "מרבד הקסמים".

בתחילת הדרך הלכנו ברגל, בהמשך עלינו במשאיות ובסוף הדרך עלינו למטוס עד לארץ ישראל  כשהגענו נשלחנו למחנה העולים בראש העין שהיה מהגדולים בארץ.

החלום לעלות לארץ ישראל התגשם.

בתקופת המנדט הקים הצבא הבריטי בראש העין בסיס תחמושת מרכזי, כאחד משורת הבסיסים באזור השפלה. (מבנים מהמחנה הבריטי נותרו בראש העין הוותיקה ויועדו לשימור)

בשנים 1949 – 1950 התיישבו עולים מתימן בקרבת המחנה  הבריטי בראש העין, סביבו הוקמו 1,500 אוהלים. במעברה שהו כ- 35 אלף  עולים.

תמונה משפחתית

אני ומשפחתי קיבלנו אוהל, שמיכה אחת ומיטה אחת לכל המשפחה, התנאים הפיזיים היו קשים. היתה צפיפות גדולה, מחלות, היעדר פרטיות, מחסור. אותה תקופה היה חורף וירד המון שלג והתנאים היו קשים מאוד. בתקופה זו גם האחיות היו מסתובבות באוהלים לראות את התינוקות ולקחת אותם לבית הילדים. אמא שלי פחדה שיחטפו אותי כמו שהעלימו כמה ילדים אז היא לקחה אותי לאוהל שכבר בדקו בו לפני שבדקו באוהל שלנו.

ב-1951 הוקם בראש העין יישוב קבע, שנוהל ע"י ועד מקומי.

קיבלנו דירה עם חדר וחצי, מטבח, מקלחת ושירותים בחוץ. בחדר וחצי חיינו יחד שבע נפשות.

החצר הייתה גדולה, שם שיחקנו במשחקים כמו מחבואים, חמש אבנים, קפיצה בחבל, קלס ותופסת אחר כך בנינו בעצמנו משחקים מבדים, כדורים…

למדתי ביסודי בכיתה ב' בבית ספר "בית יעקוב". בית הספר היה בשיכון ד' ליד המבנה הבריטי ושם למדנו לפעמים גם אחר הצהריים.

דודה רחל בכיתה א'

נַחַל רַבָּה הוא היובל הקטן מבין ארבעת יובליו העיקריים של נחל הירקון. הנחל מתחיל את זרימתו מדרום לכפר בידיא, בסמוך לכביש 505. באזור זה הנחל עמוק ורחב. הוא ממשיך בזרימתו לכיוון דרום-מזרח, ומשם הוא ממשיך מדרום לכביש 5 דרך יער ראש העין עד לראש העין בנקודה זו נשפך אליו נחל סוסי. עם כניסתו לעיר הנחל עובר מהמתווה ההררי למישור, והוא נעשה צר ורדוד. הוא נשפך לירקון כ-2 ק"מ ממעיינות הירקון, מצפון לכפר הבפטיסטים.

יום אחד כשחזרתי הביתה מבית הספר ראיתי שיטפון גדול מנחל רבה למזלי הרב לפני שהשיטפון הגיע אליי הצלחתי לעבור ולהגיע הביתה. השיטפון סחף בתים וחפצים של אנשים.

כשגדלנו יותר ההורים שלנו גידלו עצי פרי, פרחים, עיזים ותרנגולות. יותר מאוחר אחי הגדול שלמה ז"ל גידל את העיזים והתרנגולות.

בחצר הבית

הוא היה בא לבקר כל יום רביעי וכולנו היינו יושבים סביבו והוא היה מספר סיפורים מהספר "אהבת חיים", "עושה פלא" ומהתורה. ספר "אהבת חיים" מכיל דרשות שונות על סדר פרשיות השבוע, בשילוב מעשיות, סיפורי צדיקים, והלכות הנוגעות לתקופות השונות. ספר "אהבת חיים" נכתב ע"י הצדיק הנסתר חכם מנחם מנשה שייסד את חברת התהילים "אהבת חיים" וע"ש זה קרא לספרו אהבת חיים. היה לאחד מלו' הצדיקים של הדור (כך העידו גדולי עולם).

הספר "עשה פלא" הינו ספר המכיל מעשים שונים סיפור הנס של פורים, מגילת אנטיוכוס, מעשה יהודית ומעשה כסא שלמה, ומעשיות מחכמתו וקורותיו.

בשעות הפנאי אני ובנות כיתתי היינו יושבות ולומדות  מהחומר שלמדנו בבית הספר היינו משננות ולומדות למבחנים. בנות כיתתי היו גרות כל אחת בשיכון אחר ולרוב הן היו באות אלי .

גם ביסודי וגם בתיכון למדנו בבית ספר 'אגודה' בשיכון ה'. ליד ביתו של אחי הגדול השטח היה עדיין גבעה והיו עליה כלניות, רקפות, נרקיסים… ובהפסקות היינו אוכלים בגבעה. בשיעורי טבע למדנו על הפרחים.

דודה רחל עם חברות

היום עיריית ראש העין נמצאת איפה שהיה בית הספר שלי.

בצל המלחמות

בילדותי חוויתי את מלחמת תש"ח אז עברנו מהאוהלים למבנה בריטי  שמחולק לחדרים. שם שהו המשפחות השונות. יש לי זיכרון מעורפל מהמלחמה.

במלחמת ששת הימים  היתה אזעקה ובאמצע הלימודים רצנו הביתה .

בזמן המלחמות אחז אותנו פחד וחרדה. כשנשמעה אזעקה כולם רצו מבית הספר לבתים.

הסתתרנו בתעלות שחפרנו ההורים והילדים.

בשל קרבתנו אז לגבול עם ירדן , היו הרבה התקפות.

כדי להתגונן מפני התקפות של מטוסים, כיסינו בלילה את החלונות בשמיכות שחורות פעולה זאת נקראת האפלה. האפלת תאורת הבתים הקשתה על מטוסי התקיפה לאתר את מטרותיהם.

כשהתבגרתי יותר אני ובעלי נפגשנו בתל אביב. הכרנו בערך שנה והתחתנו באולם בכפר סבא.

דודה רחל

דודה רחל בלבוש מסורתי בחינה

עבדתי בתור סייעת בגן ילדים. אהבתי לבשל ולאפות. היום אני בבית מטפלת בבעלי.

הזוית האישית

דודה רחל-נהניתי להגיע ולפגוש את הקבוצה שמשתתפת בתכנית. נהניתי גם לפגוש את הבנות המקסימות ואהבתי לחזור לילדותי ולהעלות את זיכרונותי. שמחתי להכיר את הצוות, התלמידות והמבוגרים האחרים. נהניתי מאוד לשמוע את ההרצאות של המשתתפים בתכנית ולעבוד על הסיפור עם מיקה וטופז המקסימות. זאת תכנית מקסימה. אני רוצה להגיד תודה למיקה וטופז שהיו איתי בתכנית.