מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע כהן, נולדתי בתאריך 7.1.1949 בשנת תש"ט בטבריה להוריי – אביבה ויוסף שי. אבי נולד בישראל ואמי עלתה לארץ לבדה בגיל 17 לאחר שהוברחה מהגטו בהונגריה. רוב משפחתה של אמי נספתה בשואה.

בעת לידתי, נלחם אבי כלוחם בגדוד "ברק" של חטיבת גולני על כיבוש העיר אילת במסגרת הקרבות האחרונים של מלחמת השחרור והעצמאות.

בשתי שנותיי הראשונות גדלתי במושבה מנחמיה שבעמק הירדן. הורי הצטרפו לארגון "יעל" – "יחידה עברית לתובלה", שרוב חבריו שירתו ב"בריגדה" (החטיבה היהודית שלחמה באירופה נגד הנאצים). בתקופה זאת אבי נעדר רבות מהבית בשל שירותו הצבאי. בשנת 1951, הקים אירגון "יעל" עם המוסדות המיישבים מושב חדש מדרום לבאר טוביה, בשם "כפר יעל", אשר לאחר זמן – בלחץ המוסדות המיישבים – שונה שמו ל"מושב אביגדור" (על שם העסקן הציוני סר אוסמונד דה-אביגדור גולדסמית (אנגלי, נשיא יק"א בין השנים 1934-1939), אשר תרם למושב את בית העם, ואשר בנו הנרי היה מפקד היחידה).

התחילה תקופת חיים חדשה במושב הצעיר. בונים לבד בתים חדשים (בתים קטנים בגודל 48 מטר מרובע). מקבלים מהסוכנות היהודית פרה, עגלה, כמה תרנגולות וכל שני משקים חולקים פרד אחד. העבודה קשה מאד בתנאים קשים, אבל התקווה לחיים חדשים ממלאת את הלב שמחה.

מקימים ממש מאפס בית ומשק חקלאי שכולל: רפת עם כמה פרות, גידולי מספוא להאכלת הפרות, פרחים (סייפנים, כלניות, נוריות), מגדלים גם ירקות כגון: עגבניות, מלפפונים, תפוחי אדמה, קישואים וחצילים. שותלים פרדס עצי קלמנטינות, ובנוסף בונים לול תרנגולות שלאחר זמן הוסב לתרנגולי הודו.

מקימים משק

ימי נעורי זכורים לי כתקופה אינטנסיבית שכללה עזרה להורים בעבודות המשק (העברת קווי צינורות להשקיית השדות, חליבת הפרות וקטיף ירקות), ואחרי הצהריים גם משחקי "דודס" ו"הקפות" עם כל ילדי הרחוב. הייתה פעילות חברתית עם הנוער במושב שכללה בין היתר ריקודי עם וטיולים בארץ.

תחילת לימודי היו בבית הספר היסודי "מבואות" בבאר טוביה. הייתי במחזור כ"ח – שהוא המחזור הראשון שהחל כיתה א' במקום בו נמצא בית הספר כיום. את הדרך מבית הספר וממנו עשינו באופניים – גם בקיץ וגם בחורף. אהבתי ללמוד ושמחתי לבוא לבית הספר. אחרי כיתה ח' עברתי לבית הספר התיכון שהוקם כארבע שנים קודם לכן. לימים, חזרתי לבית ספר התיכון כמורה למתימטיקה.

נישאתי לאמיר אותו הכרתי בכיתה א' בבית ספר מבואות. אני שמחה ששלושת ילדינו למדו במבואות ובתיכון שבו אנו למדנו. חמישה מנכדינו ממשיכים גם הם ללמוד באותם מוסדות – ובהם נכדתי היקרה שיר גורפינקל.

חפץ שעובר במשפחה

משפחתו של אבי יוסקה שי ז"ל הייתה משפחה דתית. כשהוריי אביבה ויוסקה שי נישאו בתל אביב בשנת תש"ז העניק להם סבא של יוסקה (סבא רבא של סבתא נטע, צבי דוב אייזנמן ז"ל) את הגביע, עליו חרוטה ההקדשה "מתנה ליוסף ואביבה מסבה צבי דוב  תש"ז".

גביע זה עובר במשפחתנו מדור לדור.

הזוית האישית

כיום אני מרגישה שזאת זכות גדולה לגדול בדור שהקים את מדינת היהודים בישראל, בתקופה שעיקרה בנייה מבראשית, יצירה והתחדשות בכל תחום, תוך שמירה על ערכים של צניעות וענווה, עזרה הדדית, יושר והסתפקות במה שיש.

באהבה רבה, נטע כהן, סבתא של שיר גורפינקל

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר מבואות בבאר טוביה, התש״ף, בהנחיית המורה חופית אשטנגה.