מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי רותי קובאץ ואני סבתא של אריאל. אני נולדתי במושב ינוב בארץ ישראל בשנת 1952, כיום אני בת 68 ויש לי 13 נכדים. היום אני רוצה לספר לכם את הסיפור של אבא שלי, ברוך חיון (סבא רבא של אריאל), מקווה שתהנו!

בשנת 1947, עוד בהיותו בתוניס, התארגנה קבוצת נערים והתנדבה לעזור לבריגדה היהודית בהקמת מדינת ישראל. (בריגדה היא מחתרת יהודית שעזרה לבריטים במלחמת העולם השנייה). תפקידו של סבא רבא בקבוצה היה לאסוף נשק ותחמושת מגרוטאות שהושארו בתוניס על ידי בעלות הברית אחרי המלחמה. את הנשק וחומרי התחמושת אספו ממחסני גרוטאות השייכים ליהודי עשיר מאוד שקנה את הגרוטאות מבעלות הברית וידע על התארגנות הקבוצה למען הקמתה של מדינת ישראל.

כל הנשק והתחמושת שנאספו מוינו על ידי חברי ההגנה וחולקו לחברי הקבוצה על מנת לתדרך את היהודים בתוניס כיצד להשתמש בנשק לשם הגנה עצמית וגם להיות מוכנים להילחם לעזור בהקמת המדינה. "ארץ ישראל זקוקה לעזרתנו, על כולנו כאחד להיות מוכנים להילחם על עתידנו במדינת היהודים", כך נאמר לסבא רבא על ידי מובילי המאבק. במהלך איסוף הנשק וחומרי התחמושת סבא רבא שלי שכח בכיסו קליע, וכשהוציאו מכיסו הקליע התפוצץ לו ביד והוא נפצע. את פציעתו היו צריכים לשמור בסוד כמוס מאוד מפני שכל הפעילות של חברי הקבוצה שמאוחר יותר ידעו שהינם שייכים ל"הגנה" היתה סודית ביותר.

בסבא רבא שלי טיפלה אחות שגם היא שירתה בהגנה (מאוחר יותר האחות היתה עדה של סבא רבא בסיפורו על השתתפותו בקבוצת "ההגנה" בתוניס), מיד היא טיפלה בהעברתו של סבא רבא למקום סודי והוא טופל על ידי רופא שמאוחר יותר סבא רבא שלי ידע שגם הוא היה מחברי"ההגנה". אחרי מקרה הפציעה סבא רבא נאלץ לעזוב את תוניס תוך 24 שעות כדי שלא ייעצר על ידי השלטונות, ובנמל הוא הכיר את סבתא רבתא.

הזוית האישית

סבתא רותי: היה לי ממש כיף לעבוד עם הנכד שלי. אני מרגישה שהתחברנו יותר ואני ממש שמחתי לספר לנכד שלי את הסיפור של המשפחה שלי.

אריאל: ממש נהנתי לפגוש את סבתא וסבא שלי יותר ולהקשיב לסיפורים שהם סיפרו לי. אני אוהב אותם.