מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

גבורתו של אבא

אני ואבא שלי ביום הולדתי
אבא רגעים לפני האסון מניח תפילין
סיפורו של אבי בדרכו להציל חיים באסון הכרמל - חנן אוחיון ז"ל

אבא שלי הגיח לעולם לפני הזמן, בחודש השמיני להריון של סבתי, אבי נולד בתאריך 7.11.1979 בבית החולים "זיו" בעיר צפת, להוריו יעקב ז"ל ואביבה אוחיון. סבי יעקב ז"ל נולד בשנת 1953, בעיר קזבלנקה שבמרוקו, עלה בגיל שלוש לארץ ישראל ועל פי סיפוריו לא זכר כלום מתקופת היותו במרוקו. סבתי אביבה נולדה בשנת 1951 בעיר קזבלנקה שבמרוקו, היא עלתה בגיל ארבע לארץ ישראל. אבי היה בן אמצעי בין אחיו אורלי ועוז. אורלי נולדה בתאריך 2.8.1976 בבית החולים זיו, בת בכורה לסבי ולסבתי. עוז נולד בתאריך 16.1.1983. עוז לא הספיק להגיע לבית החולים וסבתי ילדה אותו באמבולנס.

דודתי אורלי מספרת שלאבי היה סימן היכר מיוחד במינו: "אי אפשר לשכוח את חיוכו הנצחי שזרח על פניו בכל בוקר מחדש, אחי היה אדם חייכן ומאוד אופטימי, בעל ערכים גבוהים. לא אשכח את החוויות שחוויתי איתו בהיותי קטנה". אורלי מספרת: "הייתי מלבישה את חנן בבגדי בנות וקוראת לו בשמות של בנות". "חנן היה איש משפחה למופת" מספר עוז דודי, "בעל חוש הומור, צנוע, אדם ששואף תמיד להצלחות.. אהבנו לקרוא ולשיר יחדיו, היינו עושים שטויות בהיותנו קטנים." דודיי מספרים כי אבי היה הילד האהוב במשפחה.

סיפור חייו

אבי בהיותו  צעיר אהב לשחק במשחקי ספורט ובמיוחד טניס וכדורגל, ולבלות עם חברים אחר הצהריים. אבא שלי עלה לכיתה א' בבית הספר "דצינגר" שבקריית שמונה. הוא היה ילד שמנמן, שקט וביישן. מאז שהיה קטן היו בו צניעות וטוב לב, "ילד טוב ירושלים". כשאבא שלי הגיע לכיתה ח', ביקש לצאת וללמוד בפנימייה חקלאית. סבתי אפשרה לו להגשים את רצונו, אך לאחר שבועיים בלבד אבי מיצה את החיים בפנימיה, החליט שזה לא מתאים לו וחזר לביתו. הוא סיים ללמוד בחטיבת הביניים בבית הספר "יאנוש קורצאק", תלמיד טוב וממושמע, אשר ביצע את כל המטלות שנדרשו ממנו. וכן סיים את לימודי התיכון בבית הספר "דצינגר" במגמת חשבונאות. אבי היה ילד נבון ומשכיל עם רצון להצליח וללמוד.

בגיל 18 התגייס לצה"ל ושירת בנחל כמפקד כיתה, כמ"כ בנים במחנה 80. עם שחרורו מהצבא התחיל את עבודתו במחלקת החשמל ברשת "הום סנטר" בקריית שמונה. מטרתו הייתה לחסוך כסף ללימודים. אבי ז"ל שילב את עבודתו עם לימודיו וסיים את לימודיו עוד לפני שנולדתי, כבוגר תואר בקרימינולוגיה, מדעי החברה ופסיכולוגיה. אמי מספרת שהוא היה מבריק ומאוד חכם.

אבי ז"ל עבד כסוהר בטחון בשירות בתי הסוהר ושם מצא את מותו, כאשר יצא למשימת פינוי אסירים מכלא דמון, משימת הצלת חיים. אבי התגייס בתאריך 27.10.2003 לשירות בתי הסוהר ועבד במספר תפקידים: כסמל אגף, סמל משמר וסגן מפקד המשמרת. הוא סיים בהצלחה הכשרת קורס סוהרים, קורס מש"קים, קורס קמ"נים וקורס חונכים. אבי היה סוהר מוערך על ידי מפקדיו ולו חוות דעת חיוביות מאוד. עם סיום קורס קמ"נים סבא וסבתא שלי מצד אמי הפתיעו אותו במתנת יום הולדת – טיול לארצות הברית למשך 3 שבועות. הייתה לו חוויה כיפית היות ומעולם לא טס וזו הייתה טיסתו הראשונה, ולצערי גם האחרונה.

דרכו האחרונה של אבי: ביום חמישי, כ"ה בכסלו, א בחנוכה 2.12.2010  פרצה שריפה ביערות  הכרמל הירוק מתמיד, רק בחלוף שלושה ימים שכחה האש. בשל חשש כבד לחיי אדם הוחלט על פינוי אסירי כלא "דמון" .

למשימה לאומית זו הוקפצו חבורת קצינים, שוטרים וצוערים מדריכי קורס קצינים של שירות בתי הסוהר מחזור א'. הם נשלחו למשימת פינוי בית הכלא וביניהם אבא שלי ז"ל. אבי שהיה באותם רגעים קצין תורן של בית הסוהר לא היה אמור לצאת למשימה בשל תפקידו, אבל התעקש לצאת אל המערכה כדי להציל חיים. בשעה 15:30 נע אוטובוס הצוערים בין מחצבות קדומים לבית אורן, אחריו ניידות משטרה – ולפתע שינתה הרוח את כיוונה והחלה האש השורפת להתקדם אל עבר האוטובוס. קירות ענק של אש חסמו את ציר התנועה, אחזו בכל וכילו במהירות שיא חיים: של נשים, גברים צעירים ממיטב בנייה של הארץ הזו וביניהם גם אבי. אבא אני זוכרת, אזכור, ולעולם לא אתן שישכחו אותך ואת סיפור גבורתך..

יהי זכרך ברוך!

סיפור אהבתם של הורי

אמי הכירה את אבי במשגב עם, בפאב עם חברות. אבי פנה אל אמי והזמין אותה לרקוד איתו, אמי סירבה לו, ולאחר מכן הזמין אותה לשתות תוך כדי ביקש את מספר הטלפון שלה. ומאותו היום אבי ואמי הפכו לחברים טובים ובילו ביחד כידידים. אמי מספרת: "יצאנו ליום הולדת של חבר משותף. שנינו הרגשנו רגשות אחד כלפי השנייה והתביישנו להודות בכך." אמי לקחה פתק מהבר וכתבה בו: "חנן, חווה פיתתה את אדם בתפוח, מעניין כיצד אני אוכל לפתות אותך". כשהוא קיבל את הפתק מהברמן הוא חייך מרחוק ובא לנשק אותה, מאותו יום התחיל סיפור האהבה של אבי ואמי. אחרי תקופת מגורים משותפים בקריית שמונה הורי עזבו את הצפון והדרימו לאילת. הם אהבו את העיר, עבדו למחייתם בבתי מלון בעיר, בשאר הזמן נהנו מהשקיעות המדהימות של ים סוף. הם ידעו  שיחזרו לחיות בצפון רק כשיינשאו. לאחר תשעה חודשים של מגורים באילת, בוקר אחד אבי קם ואמר: "זהו, חוזרים לצפון, מתחתנים".. אמי מספרת שהייתה מאוד מופתעת ולא ידעה איך לעכל את זה. היא ידעה  שכשאבי מחליט דבר מסוים אי אפשר להזיזו  מהחלטותיו. חתונתם של אבי ואמי התקיימה בתאריך 18.2.2002. הוריי התחתנו באולם מפואר בגני הלוטוס בטבריה, בנוכחות מאות אורחים, חברים ובני משפחה משתי העדות, המרוקאית והגרוזינית. " זו הייתה חתונה שמחה, סוערת ומרגשת"  לדבריהן של שתי הסבתות שלי. לאבי ולאמי נולד ילד בכור כאשר אמי הייתה בת 23 ואבי היה בן 24. אחי שגב נולד בתאריך 12.3.2004 בשעה 05:15 בבית החולים העמק בעפולה. אחי עלה לכיתה א' בבית הספר כרמל והיה בן 6 כשאבי נהרג. שגב לומד בבית הספר "אורט שרת" בכיתה ט' ומתקרב לסיום לימודיו בחטיבת הביניים. אחי ילד עקשן ,רודף צדק, דעתן המציב לעצמו יעדים במטרה להשיגם, ילד חברותי מאוד שמעורך בחברה, נבון ויפה תואר.

כאשר אני נולדתי אמי הייתה בת 25 ואבי בן 26. נולדתי בתאריך 4.9.2006 בבית החולים "העמק" בעפולה. ביום בו נולדתי אבי קנה לי בובה בשם "נבי ארנבי", היא בעלת ערך רב וברגעים קשים כאשר התגעגעתי אל אבא האמנתי שכל הסודות והסיפורים שאני מספרת לבובה, אבא יכול לשמוע אותם, היות ונשמתו נמצאת בתוך הבובה, והוא יכול לשמוע את כל בקשותיי ומשאלותיי. עד היום הבובה שמורה אצלי, והיא הדבר העיקרי שנשאר לי ממנו. כשהייתי בת 4 אבי נהרג, יום ההולדת האחרונה שחגגתי איתו הייתה יום הולדת ארבע, בתאריך 4.9.2010. אני זוכרת שמספר ימים לפני שאבי נהרג נסענו לפסטיגל בפעם הראשונה והאחרונה  עם אבא שלי. שנתיים לאחר האסון הטרגי עליתי לכיתה א' בבית הספר "כרמל". כיום  מלאו לי 12 שנה, זוהי שנת בת המצווה, ואני מציינת 9 שנים בלי אבא.

הזוית האישית

כרמל :עם השנים למדתי לחיות בלי אבא שישמור עליי מכל צרה, שיצחק איתי בכל רגע נתון, ושיעניק לי חום ואהבה שרק אבא יכול לתת. נהניתי לחקור ולהכיר לעמוק את אבא שלי, בעקבות הפרויקט הזה למדתי דברים על אבי. חקרתי, גיליתי, הופתעתי, ובעיקר התרשמתי מדמותו של אבי… אין ספק שאבי הוא בן אדם מיוחד עם אופי מדהים, אהוב על כולם עם לב זהב ושמחת חיים. נהניתי לתעד את סיפור חייו של אבי. אין ספק שאקח מהסיפור זה מסר רב לחיי כגון: ערך הנתינה למען האחר שלמענו אבי קיפח את חייו.

מילון

אסון הכרמל
בכ"ה בכסלו 2.12.2010 פרצה שריפה בכרמל שגבתה את חייהם של 44 נספים, אנשי משטרה,סוהרים וכו. השריפה התרחשה בחנוכה, נר שני מה6-2 בדצמבר 2010. אוטובוס שהוביל סוהרים שנשלחו לתגבר את פינויים של אסירי כלא דמון נקלע לסופת אש בין מחצבות קדומים לבית אורן. האוטובוס נלכד באש ונשרף. נהגו ו-37 מבין ארבעים נוסעיו, רובם צוערי קורס הקצינים של שירות בתי הסוהר, נספו. באסון זה נספו גם שלושה כבאים (אחד מהם נער צופה אש), ושלושה קציני משטרה, שניסו להציל את נוסעי האוטובוס הבוער. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני קם בבוקר מצחצח שיניים ושם את המדים בגאווה גדולה אין הרגשה יותר טובה מזאת“

הקשר הרב דורי