מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

גאולה שרעבי

אריאל וסבתא גאולה בקשר הרב דורי
סבתא גאולה בנערותה עם אחיה
סבתא גאולה מספרת לי על חייה וחיי משפחתה בימיה הראשונים של המדינה ועד עתה

שמי גאולה שרעבי, נולדתי בפתח תקוה בשנת 1939 להורי סעדיה ומרים שרעבי. הורי עלו לארץ מתימן בשנת 1930 שניהם היו ילדים בני 10 בערך. משפחת אימי גרו ברחובות בשכונת מרמורק ומשפחת אבי גרו בפתח תקווה בשכונת שעריה.

תקופת ילדותי

הורי הכירו באירוע משפחתי. הם נישאו בשנת 1938 והקימו את ביתם בפתח תקווה. אחרי כעשור של מגורים בפתח תקווה הורי עברו לתל אביב לשכונת התקווה ולאחר מכן עברו לשכונת יד אליהו. להורי נולדו 9 ילדים ואני הבכורה. אחי: שרה, חיים, אבנר, אמנון, אלי, דינה, אילית ואבינועם הקטן. כיום אחי גרים במקומות שונים בארץ. מספרים עלי שהייתי ילדה מאוד שקטה. כילדה בכורה עזרתי הרבה להורי בעיקר בגידול הילדים במשפחה.

משחקי הילדות שזכורים לי הם: קלאס, דילוג בחבל, 5 אבנים, מנקלה ששיחקנו בבורות, 7 אבנים ועוד. היו לי 3 חברות טובות שגרו בשכנות לנו: זהבה, יפה ואסתר. למדתי בבית ספר עממי בשכונת התקווה. לעיתים נעדרתי מביה"ס כי אמא הייתה חולה הרבה, היא סבלה ממיגרנות. והייתי צריכה לסייע לה ולטפל בה בזמן שאבא יצא לעבודה.

תמונה בסיום לימודיי

תמונה 1

זיכרונות מתקופת שלטון הבריטים וממלחמת השחרור

כילדה אני זוכרת את התקופה שהבריטים שלטו בארץ. הבריטים לא נתנו אישורי עלייה לארץ ישראל ויהודים לא יכלו לעלות לארץ. נתנו מעט מאוד אישורי עלייה כ -10% מבקשות האישורים הותרו. הם הטילו הרבה הגבלות עלינו היהודים. לפעמים היה עוצר- אסור היה לצאת מהבית כי הבריטים חשדו באנשים שפועלים נגדם במחתרת. אני זוכרת שהיו מגיעים חברים של הורי אלינו הביתה והיו פועלים במחתרת (בחשאי) נגד הבריטים. כשהם היו מתכנסים אצלנו, אנו הילדים ידענו שצריך לצאת לשחק בחצר ולא להפריע למבוגרים. אני זוכרת שכשהיה עוצר היינו צריכים להסתגר בבית. החיילים הבריטים היו צופים בנו מבעד לחלון והיינו יושבים על הריצפה או על שטיח ומחכים עד שיגמר העוצר.

אבא עבד בגבולות ב"ביצורים" (מבנים צבאיים שנועדו להגנה) ובאותה תקופה הייתה מלחמה (מלחמת השחרור) המדינה הוקמה כשאני הייתי בת 9. אני זוכרת שבאותה תקופה לא היו מקלטים. כשהיינו צריכים לתפוס מחסה היינו נשכבים בבור שחפרו בתעלה ליד הבית.

נישואים עם יוסף

אני הייתי בתנועת נוער "הנוער העובד והלומד" והאחיות שלו שהיו איתי בתנועת הנוער, היו חברות שלי. חלפו שנים והיה לו חבר שגר ברחוב שלנו. כשהוא היה מבקר אותו הוא היה רואה אותי. הוא ביקש מהחבר שלו לבקש מההורים שלי שיאפשרו לנו להיפגש. כעבור שנת חברות כשהייתי בת 23 הציע לי נישואין. התחתנו בשנת 1962 באולמי "שאלתיאל" בתל אביב. באולם היו שתי קומות. בקומה ראשונה רקדו הצעירים ובקומה השנייה ישבו המבוגרים. הייתה חתונה מאוד שמחה ואני זוכרת שהשמיעו שירים בתימנית.

תמונה 2

לאחר החתונה גרנו בבית שיוסף בנה במגרש שהיה לאבא שלו בשכונת התקווה. במגרש, הם בנו שתי דירות. בקומה ראשונה הדירה שלנו בה גרנו ובקומה השנייה הדירה של אח שלו יקותיאל, שהיה נשוי לאהובה ולהם 4 ילדים. באותה תקופה להם היו רק שני ילדים ואנו היינו זוג טרי.

בבית בשכונת התקווה נולדו לי 2 ילדים: הבכור יהודה בשנת 1964 ואחריו נולד אייל 1966, אבא שלך.

תמונה 3

גרנו בבית בשכונת התקווה כ-5 שנים. אני זוכרת את התקופה הזו כתקופה יפה. גרנו סמוך להורים שלי ושל סבא.

תמונה 4

אחרי 5 שנים עברנו לגור ביד אליהו. בבניין קומות רכשנו דירה גדולה ומרווחת בקומה חמישית בבניין בן 7 קומות עם מעלית, מול בית ברבור. הדירה הייתה חדשה מקבלן. באותה תקופה פרצה מלחמת יום הכיפורים.

תמונה 5

זיכרונות ממלחמת ששת הימים

אני זוכרת שעברנו באותה תקופה לגור עם אמא שלו, כי הייתה לבד והוא גויס למלחמה, לכן עברתי עם שני ילדיי הקטנים אליה. לא היה קל. כי כולם היו אצלה והיה מאוד מתוח. אנשים היו בלחץ.

ביד אליהו גרנו כ-5 שנים ושם נולדו שני ילדיי: עופר 1968 ובועז ב 1972. לאחר מכן עברנו דירה לחולון. לדירה גדולה יותר בשכונת נאות יהודית.

 

הזוית האישית

אריאל: נהניתי שסבתא הגיעה מידי שבוע לבית הספר, יחד כתבנו את סיפור ילדותה. אני למדתי עליה דברים שלא ידעתי.

מילון

ביצורים
מבנים צבאיים שנועדו ללוחמה הגנתית בתקופת מלחמה.

ציטוטים

”לפעמים היה עוצר- אסור היה לצאת מהבית כי הבריטים חשדו באנשים שפועלים נגדם במחתרת.“

הקשר הרב דורי