מאגר סיפורי מורשת

שרי זהראני (65) וחני אמינוב (10 וחצי). זהראני: "במקור היה בלי אל"ף, אבל בגלל בעיות, רב יעץ לי להוסיף", שרי.

 

הקשר: שרי מתנדבת כבר שש שנים בבית ספר "אורות התורה" בבת-ים ואת חני פגשה במסגרת תכנית "הקשר הרב-דורי". השתיים מכירות מתחילת שנת הלימודים ונפגשות פעם בשבועיים, לשעתיים, בספריה, "או איפה שיש מקום". חני מכניסה את שרי לעולם המחשבים. לימדה אותה לפתוח קובץ "וורד", לשמור מסמך ו"לתקתק קצת את האותיות" (שרי). שרי מבחינתה אמורה לספר לחני על משפחתה שעלתה מעדן, על ילדותה ו"על החיים של פעם", וזה עוד יקרה.   השפעת המפגש: "היום אני פחות נרתעת ממחשב", שרי, "אני רואה שֵם, ניגשת  לגוגל הזה ומחפשת אותו".

 

הבית של שרי: ראשון לציון, רחוב "התזמורת", בית דירות, גרה בקומה שנייה, מהחלון רואים את בתי "שכונת פרס נובל".

 

הבית של חני: חולון, רחוב ברקן, קומה שנייה. מהחלון רואים את הבית שממול. חני בכורה לשלושה – נדב, איילת ומוריה, שאתה היא חולקת חדר משותף. המחשב הביתי אצלם ממוקם בסלון ויש לה מחשב-נייד שאותו היא לוקחת למפגשים עם שרי. אמה שרה, עובדת כנציגת שרות-לקוחות ב"ישראכרט פרימיום", אביה, שמואל, מורה בבית הספר של חני, שם הוא מחנך כיתה ד'1 ומשמש גם כמורה שלה "לזה"ב" ("זהירות בדרכים").

אבא מורה: "לפעמים, בשעורים הראשונים היה קצת מביך", חני. "וכשהילדים מפריעים אני שותקת".

 

עיסוקים: שרי פרשה לגמלאות כשהייתה בת 50. עד אז במשך 30 שנה, לימדה עיצוב אופנה בשלושה בתי ספר – "רוגוזין נהריה", "רוגוזין ראש העין" ו-24 שנים באמי"ת יבנה ("נסעתי כל יום בשני אוטובוסים כל צד, או בטרמפ עם חברה"). לימדה "תפירה מעשית" של שמלות, חצאיות וז'קטים ("בסגנון לאומי דתי"), לצד חומר עיוני ("תולדות הלבוש", "תורת המכונה" ו"טקסטיל"). שרי: "לקחנו 'מבורדה' מה שמתאים לנו מבחינת הצניעות. למשל אדום אסור אצלנו". היום, כגמלאית, היא משגיחת בחינות באוניברסיטת בר אילן, משגיחה "בפסיכומטרי" ("עלי לא עובדים") ושומעת הרצאות בנושאי יהדות. נהנית להיות גמלאית ("אני כמעט לא בבית, בעלי נפטר, אתמול ישבתי עם חברות במסעדת דגים").

 

עיסוקי חני: תלמידת כיתה ה'2 בבית ספר "אורות התורה" בבת ים, מגיעה עם אבא שמסיע ומחזיר. אחרי הלימודים משתתפת בחוג-אורגן, רוצה להיות בעתיד "מורה ומחנכת".

 

תולדות שרי: ילידת ג' אב, 1948, בית חולים "הדסה", תל אביב ("שכבר לא קיים"), הוריה עלו (בנפרד) מעדן, תימן, בשנת 1930 ("לאבא היה דרכון בריטי"),  נישאו בתל אביב וגרו בכרם התימנים. אביה, פועל בנין, היה גרוש, אמה שהייתה אלמנה, עבדה במשק-בית ("יש לי ארבעה חצי-אחים ואחיות"). מספרת שלה ולאחיותיה, כילדות, היו תמיד משימות ניקיון ("שבוע אני שוטפת מטבח ואחותי עושה בית, שבוע שני, אני עושה בית והיא מטבח, ובשמונה דממה"). דממה: בשובה מהעבודה, מספרת שרי, הייתה אימא שלה תשושה ותובעת שקט מוחלט, "ואז כל אחד בפינה שלו היה הולך לישון בשמונה בערב". יסודי למדה ביד-אליהו, תיכון ב"אורט בני ברק" (עד י"א) ו"בית צעירות מזרחי" (כיתה י"ב), עשתה שנתיים סמינר למורות וכששאלו אותה בגמר הלימודים היכן תרצה ללמד, השיבה "כמה שיותר רחוק" ומצאה את עצמה בנהריה. בשנת 1976 התחתנה עם שלום ונולדו לה בן ובת (דורית ואייל). שנה מאוחר יותר, מספרת, פקדה אותה מחלה קשה שממנה הבריאה "רק בכוח הרצון והאמונה".

ישראלי: "מי שאוהב את ארץ ישראל ותורם לזולת", שרי.

איחולים: "בריאות כלכלית, ביטחונית וחברתית למדינה", שרי. "שכל ארץ ישראל תהיה שלנו, רק שלנו", חני.       

 

 

 

 

התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי