מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1946 בעיר סידני שבאוסטרליה. ההורים שלי, נורמה וקול גולדשטיין נולדו בסידני. בשנות ילדותי, חיינו בקהילה קטנה של יהודים בתוך חברה נוצרית. אבי היה אחד האנשים הראשונים שהתחילו לבנות את בית הכנסת בסידני. בית הכנסת נקרא North Shore Synagogue והוא במקום שנקרא Lindfield. בהגיעי לגיל 12, ערכתי בבית הכנסת את מסיבת בת המצווה עם חברים וכל המשפחה.

לאבי היה מפעל לייצור מקררים לתעשייה באוסטרליה, המפעל נקרא "גולדשטיין". גדלתי בבית ציוני. ההורים שלי עסקו בארגון איסוף תרומות עבור ישראל באמצעות קרן מיוחדת.

בילדותי עסקתי בכל תחומי הספורט, כי זו הייתה המנטליות באוסטרליה. שיחקתי טניס, כדורסל ושחיה. הייתי מצטיינת בטניס וכדורסל וקיבלתי הרבה מדליות. בבית הספר למדנו עד השעה 15:00. אהבתי במיוחד לקרוא ואני עד היום אוהבת ספרים.

לסבתא שלי מצד אמי היו שלוש אחיות ושני אחים. אחד האחים, דיק סנדר, היה דוקטור ששרת בצבא במלחמת העולם השנייה. במסגרת תפקידו הוא הוצב בספינת בית חולים. בתאריך 14.5.1943 הספינה הפליגה  ליד חוף קווינסלנד ובאותו רגע שוגר טיל טורפדו מצוללת יפנית. שיגור הטיל נעשה בניגוד לאמנת ג'נבה. אחיה של סבתי נהרג בהתקפה זו.

לאחר שנים רבות, בשנת 2010 מצאו את הספינה שבה הוא שירת וכל המשפחות, שיקיריהם נפלו במלחמה, הוזמנו לאירוע מיוחד לזכרם. אירוע הזיכרון התקיים על ספינה אחרת ששטה למקום בו הספינה טבעה. בני המשפחות זרקו פרחים למים לכבוד הנופלים.

בשנת 1970 באתי לישראל כתיירת ופגשתי את בעלי לעתיד. הוא היה מתווך דירות שעלה עם משפחתו מדרום אפריקה וגם הוא דובר אנגלית. התחתנתי בסידני בחצר הבית של הוריי, זה היה החלום שלי מילדות. לאחר החתונה הגענו לארץ. גרתי בהרצליה כשלושים שנה. עבדתי בחברת אוטובוסים "טיולי הגליל" ובחברת טלפונים.

היה לי קשה עם השפה העברית, השתמשתי בכישורי האנגלית שלי בעבודה ודיברתי בבית אנגלית. נולדה לי בת יפה ששמה טל ,אמא של גיא. טל למדה בהרצליה ושירתה בצבא בלשכת הגיוס. טל למדה כלכלה באוניברסיטה בסידני. היא עבדה בהיי טק וניהלה צימרים בחד-נס. נולדו לה שני ילדים, הנכדים המקסימים שלי: גיא ודני.

התנדבות

יום אחד נהגתי באזור הרצליה פיתוח, לפתע ראיתי ילדים בכיסאות גלגלים. החלטתי לעקוב אחריהם. הגעתי בעקבותם לבית בהרצליה פיתוח, וכך גיליתי את ארגון "בית הגלגלים". הילדים היו בגילאים 10-17. חלק מהילדים הלכו לבתי ספר מיוחדים וחלק היו צריכים להישאר בבית בשל המוגבלות . "בית הגלגלים" התחיל לעזור לילדים לצאת מן הבית, לבלות, לטייל ולהרגיש חוויות ילדות. התנדבתי לגייס עבורם כספים, כדי שיוכלו לעשות יותר פעילויות עם הילדים. המתנדבים נהגו לישון בבית הגלגלים, הם טיפלו בילדים בשעות היום והלילה, בישלו וסייעו בכל דרך כדי להקל על הילדים. לפני עשר שנים, אני וכל מתנדבי "בית הגלגלים" קיבלנו את "אות הנשיא".

לאחר כמה שנים, עבדתי כמתנדבת ב"תל השומר" במחלקת הוספיס לחולי איידס. הייתי המתנדבת היחידה באותה תקופה, כי כולם פחדו ולא ידעו על המחלה. רציתי רק לעזור להם.

המפגש עם מלך ירדן

לפני שנים רבות, חברת הטיולים בה עבדתי שלחה אותי לבדוק אפשרויות בתחום התיירותי בירדן: מלונות, אטרקציות, חברות ותחבורה. זו הייתה תקופה שלאחר הסכם השלום עם ירדן. לקחתי את הבת שלי לירדן. בזמן שבדקנו את אחד המלונות בעמאן, היינו בלובי ושמנו לב שיש אבטחה גדולה במיוחד ואנשים רבים מתקהלים סביב….תהינו למה. נאמר לנו שהמלך חוסיין מתארח במלון. ההתרגשות הייתה גדולה, המתנו יחד עם אנשים רבים. לאחר זמן מה, המלך חוסיין נגש אלינו וברך אותנו לשלום. שוחחנו אתו ואמרנו לו שאנחנו מישראל. הוא נראה ידידותי וחייך אלינו, זה היה רגע מיוחד ומשמעותי עבורנו, רגע שנחרת בזיכרוני, רגע המעורר תקווה לשלום.

הזוית האישית

קרולין: למדתי שיש לי נכד חכם והתחברנו יותר. למדתי שנכדי סבלני ועזר לזולת וממש חכם והוא יגדל להיות איש שישראל תהיה גאה בו.

גיא: אני שמח שסבתא באה לבקר אותי בבית הספר וסיפרה לי את סיפור חייה. למרות שהייתי צריך לבקש פעמיים כמה דברים, היה ממש מעניין, נהניתי שהיא היתה איתי. שנינו למדנו אחד על השני הרבה.