מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב-2 לספטמבר 1944, בבית החולים הר הצופים בירושלים, להורים שעלו ארצה מעיראק, לא יחדיו, וסביבת המגורים בירושלים הפגישה אותם. הם נישאו בשנת 1935.

גרנו ברחוב ראשית חכמה, בשכונת אחווה בירושלים,  בחצר שהכילה מספר דירות. דירתנו היתה בת חדר אחד שמתחתיו נמצא באר מים, ובית השימוש נמצא בקצה החצר. התקלחנו בתוך גיגית מים ושלידה הונח דלי עם המים, לרחצה.

שכונת אחווה – ויקיפדיה

משפחתנו מנתה תחילה שמונה נפשות, ביחד עם ההורים. בחדר הסמוך, גרו הסבא והסבתא – הוריה של אמי, בחדר נוסף גרו זוג דודים – אחיה של אמי, ובחדר שהיה בכניסה לחצר – גר דוד נוסף עם רעייתו ומשפחתו. מיותר לציין עד כמה הצפיפות הייתה רבה, וכאשר היינו זקוקים להתפנות בלילה, נאלצנו להעיר את אחד ההורים שילווה אותנו לשירותים, הנמצאים בקצה החצר.

הרחוב בו גרנו היה מורכב ממשפחות רבות וממוצאים שונים. רובם ככולם היו דתיים. למרות המצוקה של מרבית המתגוררים ברחוב, ילדי השכונה שיחקו יחדיו במשחקים שונים ומורכבים. מטבע הדברים, מיד כשסיימנו הכנת השיעורים נהגנו, הילדים, לצאת החוצה לרחוב על מנת לשחק במשחקים קבוצתיים רבים וכולם נטלו בהם חלק.  המשפחות שהתגוררו היו, כאמור, ממוצאים שונים. עם זאת, היו גם מצבים של "מלחמות" בין הילדים. הילדים ממוצא אשכנז, נהגו לצבור איצטרובלים מבעוד מועד ולהשליכם על יתר הילדים.

במהלך של כעשר שנים נפטרו שלושה מאחי. המצוקה היתה גדולה מנשוא. הורי ניסו ככל יכולתם לשדר לנו "חיים כרגיל" ונשאו בתוך תוכם את הסבל והיסורים. בהיותי כבת 15 נקטתי יוזמה ופניתי, במכתב, אל שר השיכון שיסייע לנו לצאת מהמקום הנורא הזה. הוא שלח מאנשיו, אשר קבעו ש"הדירה" אינה ראויה למגורי אדם. אנשיו הציעו לי לבחור בין דירה בשכונת שמואל הנביא לבין תלפיות, ולאחר התייעצות עם הורי החלטנו בתלפיות, שנקרא אז "שיכון מפונים". המקום סייע לנו מאד "להתאושש" מהמצב הקשה בו נימצאנו. ואט אט התאוששנו – לפחות כלפי חוץ – מהמכות הקשות שעברו על המשפחה.

עם הזמן, הצלחנו להביא שחוק ושמחה למשפחה, אחי ואנכי נישאנו נולדו לכם ילדים שהביאו קורת רוח רבה להורים.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של עופרי יקיר ושושנה הרוש.