מאגר סיפורי מורשת

סבי נולד בבוטושאן, רומניה. ב-1.9.1938 בתקופת השואה.

בהיותו בן שנתיים, נלקח אביו לעבודות פרך קשות במיוחד. אימו נשארה איתם בבית.

אסרו עליהם לצאת מהבית, לא היה מה לאכול, הם חיו בבית קטן מאוד ובו שני חדרים.

חלונות הבית הוסתרו עם קרשים כדי להסתיר מהאחרים את הנעשה בתוך הבית ולמנוע יציאת אור. היה מותר להם לצאת מהבית רק בשעות מסוימות.

סבי זוכר שהיו מרביצים להם, היו מכים אותם "היה קשה מאוד, סבלנו מאוד" כך תיאר סבי את תקופת השואה.

הם הוסתרו בבור באדמה, זה היה המסתור היחיד אז. אבי זוכר היטב את החיילים הרוסים שנכנסו למסתור ופשוט לקחו את אמו, הכו אותה בחוזקה והכריחו אותה להיכנס לבית ולבשל להם אוכל כל הלילה.

במהלך הלילה, נכנסו לבתי השכנים, בזזו את רכושם, גנבו אלכוהול והשתכרו כל הלילה. הם היו ישנים על מיטות עץ ללא מזרנים. ולמען הנוחות המיטבית, שמו שטיחים במקום מזרנים. לא היה להם שירותים, לא היה להם מים זורמים וחשמל היה רק נורה פועלת אחת, ולא היה בכלל טלפונים.

סבי למד בבית ספר אשכנזי. מגיל 12-13 התחיל לעבוד בנגרות. בסביבת מגוריו ברומניה היה רוב יהודי וחלק קטן של גויים.

סבי עלה לישראל בשנת 1963 באונייה, שנים רבות לאחר שהמשטר הקומוניסטי ששלט ברומניה לא אפשר ליהודים לקבל אשרת עליה.

מרבית מהעולים אז, השיגו אישורים באמצעות שוחד ואמצעים לא חוקיים נוספים כמו זיוף מסמכים.

כך למעשה עלו ארצה ניצולי השואה והיו שותפים להקמת המדינה. סבי התגייס לצבא מיד עם עלייתו והמשיך לשרת במילואים שנים רבות אחר כך.

הזוית האישית

סבא שלי לא בנאדם שאוהב לשתף, שאוהב לחשוף. הצלחתי להוציא ממנו את זה וגיליתי עד כמה בנאדם חזק הוא. היה חשוב לי לדעת את העבר שלו ומה הוא עבר.