מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בצלו של אבי הגיבור והרחום

רחל גיל מספרת
הנכדה מושקי
"הוא פתח את ארנקו, רוקן את תכולתו ותרם את כל כספו"

שמי רחל גיל, נולדתי בשנת 1950 בה' אייר, בבית הרפואה "הדסה" בירושלים.
אספר לכם את סיפורי. הורי, איילה ושאול כחלון, הגיעו מטריפולי לישראל בשנת 1949. אמי הייתה בהריון שלי כשמשפחתי עלתה מטריפולי לארץ. הסיבה העיקרית לעלייתם של הוריי הייתה אהבתם לארץ ישראל, ארץ הקודש, היהודים בטריפולי בתקופה זו התחילו לסבול מאנטישמיות ומרדיפות מהגויים וזאת בעקבות הקמת מדינת ישראל שנה קודם לכן. הורי עלו לארץ דרך הים, וכשהגיעו לארץ הם הופנו למעברה, שם הם שהו כחודשיים. משם הם הגיעו לבאר שבע. הייתה זאת תקופה קשה מאוד של עוני, זו הייתה "תקופת הצנע". הם גידלו מעט ירקות בגינה כדי שיהיה להם מה לאכול. הם קיבלו תלושים שבהם קנו את מצרכי המזון הבסיסיים: לחם, חלב, בשר וכדומה.
אבי שאול נישא בגיל עשרים ושבע בנישואין שניים עם אימי שהייתה בת שלוש עשרה. בנישואיו הראשונים של אבי התחוללו פרעות בטריפולי, במהלך הפרעות אבי איבד את אשתו הראשונה, שהייתה בהריון, וגם את חמשת ילדיו, ובנוסף גם את כל רכוש ביתו. אבי נחשב גיבור גם בעיני הערבים והם לא העזו לגעת בו ובבני ביתו. אך פעם אחת, כשאבי לא היה בביתו, הרוצח ניצל את ההזדמנות, הוא נכנס הביתה וביצע את זממו. כשאבי חזר הביתה הוא גילה לתדהמתו את גודל אסונו הנורא.
אבי חש חוסר אונים והחליט להיכנס לשכנו הערבי ולברר אצלו האם הוא שמע או ראה את מה שקרה, אבי הגיע  לביתו של השכן ואז הוא גילה לפתע בחצר ביתו של השכן את התרנגולת שלו. הוא פנה אל השכן ושאל אותו: "מה עושה תרנגולת זו בחצר ביתך"? השכן היה בהלם וניסה להיתמם "אני באמת לא יודע איך היא הגיעה אלי". הערבי נראה מבוהל מאד ונשבע שלא עשה כלום והוא לא אשם! אבי לקח את התרגולת הניח אותה באמצע החצר ואמר לשכנו: "בוא ונבדוק לאן היא תלך"?! הערבי לפתע התחיל לרעוד ולהזיע, פניו החליפו צבעים והתרנגולת התחילה ללכת לכוון  הבית של אבי. כשאבי ראה זאת הוא הבין מיד ששכנו הוא שביצע את הטבח ואת השוד. אך היה קשה לו להאמין שהרוצח הוא שכנו, מכיוון שהיחסים ביניהם עד לאותו יום היו מצוינים. מתוך צער וכאב על האבדן אבי תפס את הערבי  בידיו והרג אותו.
בנישואיו השניים לאמי איילה נולדו להם אחד עשר ילדים. לחמישה מילדיו עיניים כחולות, כמו לחמשת ילדיו שנרצחו.
בילדותי למדתי בבית ספר "בית-יעקב". כל חברותי היו תושבות באר שבע. חברתי הטובה שאני זוכרת עד היום היא רחלי לאסרי, היינו משחקות בחבל, בכדור וכו'. לא היינו יוצאות לטיולים. בבית הספר למדתי מקצועות שונים: תורה, אנגלית, חשבון ודינים. היחסים עם המורות היו לעתים קשים, בתקופה זו נוצרו אפליות בין אשכנזים לספרדים. אני הרגשתי שאני  מופלית לרעה, זו הייתה הרגשה קשה ולא נעימה. הייתה מורה אחת שהרגשתי שהיא כל הזמן מפלה אותי לרעה. העונשים היו מכות והשעיה בבית.
בזיכרוני חרוטה חווית ילדות נעימה ומיוחדת, סבי מצד אמי חי ססי וסבתי ואסי היו נוהגים לשחוט כבש לקראת ראש השנה ולקראת חג הפסח. לנו כילדים הייתה זו חוויה, היינו מגדלים את הכבש חודשיים לפני השחיטה. זה היה בשבילנו ממש כמו חיית מחמד. לאחר השחיטה אמי הייתה ממליחה את עורו של הכבש, מיבשת אותו ועושה ממנו שטיח.
אבי עבד בחברת "מקורות" ואמי הייתה עקרת בית. אבי היה איש חזק, החלטי בדעותיו והשולט בבית. לנו לילדים הייתה יראת כבוד אליו. הוא היה בעל צדקה ברמה שלא ניתן לתאר במילים, סיפור קטן: פעם ביקשו ממנו תרומה עבור "הכנסת כלה", הוא פתח את ארנקו, רוקן את כל תכולתו ותרם את כל כספו. הוא לא הותיר לעצמו פרוטה!
אמי הייתה נקייה, מסודרת בעלת חוש כלכלי טוב, היא ידעה לארגן ולבשל טוב. היא תמכה ודאגה לכל ילדיה. בביתנו השפה המדוברת הייתה טריפוליטאית וערבית. ביתנו היה בית קטן עם הרבה ילדים. ולכן רוב זמני הפנוי היה מוקדש לעזרה בבית: באפיה, בישול, אירוח וניקיונות.
שמחתי לשתף את נכדתי היקרה בזיכרונות הילדות שלי בצלם של אבי ואמי האהובים.
 
העשרה
צנע: "צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך."
תשע"ה 2015

מילון

הכנסת כלה
הכנסת כלה היא המצווה לסייע לחתן ולכלה כדי שיוכלו להינשא, כחלק ממצוות גמילות חסדים.

תקופת הצנע
היא מדיניות הקיצוב זו הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 19491959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע .

ציטוטים

”שמחתי לשתף את נכדתי היקרה בזיכרונות הילדות שלי לצילם של הורי האהובים.“

הקשר הרב דורי