מאגר סיפורי מורשת

במלחמת השחרור, היא מספרת, היה ביתם הקיצוני בשכונת תל ברוך וגבל בשיח' מוניס הערבית. אביה, מתארת, הציב תותח דמה על גג הבית, להרתעה, ובעת חילופי אש נהגו הוריה להניח אותה באמבטיה כתחליף למקלט. יסודי למדה ב"אלחריזי", תיכון ב"אופן" (המסחרי) ברחוב יהודה הלוי; הלכה לצופים ("שבט הנשיא"), שיחקה "דמקה", "חבל" ו"שלושה מקלות"; ראתה את פול ניומן בקולנוע השכונתי ששימש בית כנסת בחגים ורקדה סלואים עם משה החבר שלה לצלילי ה"פלטרס" ופול אנקה. לצה"ל לא התגייסה ("לצערי, הבית היה דתי") ואת חדרה חלקה ("עד גיל 17") עם סבתא אסתר ("אני בעצם קרויה על שמה").

סבתא אסתר: "היא היתה דוברת לדינו ותמיד הייתה אומרת – נוֹצֶ'ה אֶנְטֶרָה נוֹ דוֹרְמֵי' – כל הלילה לא ישנתי". היה לה חוש הומור נפלא, מספרת אתי. "כשהיו שואלים אותה בת כמה את, אמרה – 'כּמֶנָסִי פִין אָגוֹרָה'- מהיום שנולדתי עד עכשיו". 

המשך החיים: בת 19 התחתנה עם משה (החבר מהתיכון) שהיה כבר בצבא קבע, החתונה נערכה בבית הכנסת הגדול ברחוב רמח"ל ומקהלת הגברים ע"ש צדיקוב שרה ברקע לאורחים. אחרי החתונה עברו למעוז אביב ("גרים שם 46 שנה"), נולדו הילדים (אדוה וגל) והיום יש גם שני נכדים (בן ואדם).