מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בעת חילופי אש, הניחו אותי ההורים באמבטיה

סבתא אתי ונכדה, בן
מהאלבום המשפחתי

אתי (65 וחצי) ונכדה בן עילם-נָדֶל ("שבע ותשעה חודשים"). סבתא אתי היא אמה של אדוה, אמו של של בן.
 
הבית של סבתא: מעוז אביב, תל אביב, דירה בשכונת צבא קבע ("לשעבר"), קומה שנייה. בניין בן שלוש קומות. מהחלונות רואים דשאים ("כמו בקיבוץ"), את קפה "מתילדה" (השכונתי) ואת הגלגל הענק של הלונה-פארק שבגני התערוכה ("הכל קרוב לבית"). אתי מספרת שבסלון ביתה יש פינה עם חפצים שהיו פעם בבית הוריה, מרים ומשה בז'רנו, שגרו בתל ברוך ("היינו הראשונים בשכונה").
 
הבית של בן: דקה הליכה מבית סבתא, קומת קרקע עם גינה, ערוגות ברוקולי, שיחי ורדים, עץ לימון וערסל. לבן שתי אחיות גדולות (לילוש ומיקה) ואח קטן (אדם) שאתו הוא חולק חדר. חוץ מזה יש לו מחשב (לשעורים ולמשחקים) וחשבון בפייסבוק. אביו (אלון נדל) – נגן גיטארה בס, אמו (אדוה) אמרגנית ההרכבים שבהם מופיע אלון.
 
עיסוקי אתי: עובדת ב"בית התפוצות" (משנת 1986) כמזכירת סמנכ"ל מחלקת הכספים. את יציאתה לגמלאות החליטה לדחות למועד הכי מאוחר שאפשר ("לא רוצה לחשוב על זה"), חשה שיש לה עוד הרבה מה לתרום.
 
עיסוקי בן: תלמיד כיתה ב' בבית ספר "מגן" במעוז אביב, משתתף בחוגי כדורסל וכדורגל של מכבי תל אביב במרכז הספורט בהדר יוסף ("ההורים מסיעים, לפעמים גם סבא וסבתא") ולומד גיטרה באס. בעתיד, לדבריו, יעדיף להיות כדורגלן.
 
תולדות אתי: ילידת תל אביב, 30 בדצמבר 1947, אחות למומו (הגדול ממנה). אמה, מרים, ילידת תורכיה, שעלתה לארץ כילדה, עבדה בחנות ההורים לכלי-בית ברחוב לווינסקי והיתה סרגנית שהועסקה ע"י חברות צמר כסורגת דגמים לקטלוגים.
מרים בז'רנו, אמא של אתי, סרגה דגמים לקטלוגים של חברות צמר
מרים בז'רנו, אמא של אתי, סרגה דגמים לקטלוגים של חברות צמר

 

 אביה משה, שעלה מבולגריה בשנות ה-30, השתתף כמסגר בבניית נמל תל-אביב ולימים, כבעל מסגריה בתחנה המרכזית הישנה, בנה (בין היתר) את האנטנה הגבוהה ברמת השרון ("מול התותים").
 

משה בז'רנו, אבא של אתי, בימים שבנה את נמל תל אביב

משה בז'רנו, אבא של אתי, בימים שבנה את נמל תל אביב
 
אבא של אתי הוסמך כמסגר אומן על ידי שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר

אבא של אתי הוסמך כמסגר אומן על ידי שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר
 
במלחמת השחרור, היא מספרת, היה ביתם הקיצוני בשכונת תל ברוך וגבל בשיח' מוניס הערבית. אביה, מתארת, הציב תותח דמה על גג הבית, להרתעה, ובעת חילופי אש נהגו הוריה להניח אותה באמבטיה כתחליף למקלט. יסודי למדה ב"אלחריזי", תיכון ב"אופן" (המסחרי) ברחוב יהודה הלוי; הלכה לצופים ("שבט הנשיא"), שיחקה "דמקה", "חבל" ו"שלושה מקלות"; ראתה את פול ניומן בקולנוע השכונתי ששימש בית כנסת בחגים ורקדה סלואים עם משה החבר שלה לצלילי ה"פלטרס" ופול אנקה. לצה"ל לא התגייסה ("לצערי, הבית היה דתי") ואת חדרה חלקה ("עד גיל 17") עם סבתא אסתר ("אני בעצם קרויה על שמה").
סבתא אסתר: "היא היתה דוברת לדינו ותמיד הייתה אומרת – נוֹצֶ'ה אֶנְטֶרָה נוֹ דוֹרְמֵי' – כל הלילה לא ישנתי". היה לה חוש הומור נפלא, מספרת אתי. "כשהיו שואלים אותה בת כמה את, אמרה – 'כּמֶנָסִי פִין אָגוֹרָה'- מהיום שנולדתי עד עכשיו". 
המשך החיים: בת 19 התחתנה עם משה (החבר מהתיכון) שהיה כבר בצבא קבע, החתונה נערכה בבית הכנסת הגדול ברחוב רמח"ל ומקהלת הגברים ע"ש צדיקוב שרה ברקע לאורחים. אחרי החתונה עברו למעוז אביב ("גרים שם 46 שנה"), נולדו הילדים (אדוה וגל) והיום יש גם שני נכדים (בן ואדם).
 
ישראלי: "להתרגש ביום העצמאות", אתי.
 
איחולים: "שלום אמיתי".
 
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי

מילון

לדינו
שפה המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד, וידועה גם בשמות "ספאניולית" או ספרדית־יהודית. הבסיס שלה מעורב ספרדית, עברית וארמית.

ציטוטים

”ישראלי: "להתרגש ביום העצמאות"“

הקשר הרב דורי