מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה שוורץ, נולדתי ברומניה בשנת 1943, עליתי לארץ עם הוריי ושני אחיי בשנת 1961 וזאת לאחר שקיבלנו אישור עלייה. אני זוכרת את ההפלגה באונייה כחוויה מהנה מאוד. לאחר כמה ימי הפלגה עצרנו בעיר ונציה, מראות העיר היו עוצרי נשימה ברוב יופיים. בגיל 19 התחלתי ללמוד את השפה העברית, בבית חלוצות בתל אביב ברחוב קינג ג'ורג'. התחתנתי בשנת 1966 עם איציק שוורץ, ילדתי את בתי הבכורה בשנת 1967 ואת בני השני בשנת 1971.

אני רוצה לספר לכם על סבתי, אסתר רוזנברג ז"ל, שעלתה לארץ בשנת 1950 וגרה ברחוב "העלייה" בתל אביב. אני, הוריי, ואחיי עלינו לארץ בשנת 1961 בחוסר כל. התגוררנו בצריף בשכונת נחלת עדה בהרצליה. הצריף היה קטן מאוד ונאלצתי להתגורר בחדר אחד עם שני אחיי הבוגרים. לכולם היה ברור ששני אחיי ילכו ללמוד עברית כדי לרכוש מקצוע, באותם זמנים היה נהוג לחשוב שמקומה של האישה בבית לטפל בילדים והגבר הינו המפרנס, וסבתי היא היחידה שעמדה על זה שגם אני צריכה ללמוד את השפה העברית ולרכוש מקצוע. לאחר שהות של כמה חודשים בארץ אני ובת דודתי נרשמנו לבית החלוצות בתל אביב כדי ללמוד עברית. הלימודים כללו מגורים בתל אביב בבית החלוצות. אני ובת דודתי התגוררנו בחדר אחד, דבר שקירב בינינו מאוד. נהניתי ללמוד עברית ולהתגורר בעיר כל כך שונה ממה שהייתי רגילה ברומניה, ארץ הולדתי. מדי שבועיים נסעתי לבית הוריי בהרצליה על מנת לבקר אותם ואני חייבת לציין שבבית תמיד היה שמח משום שגרנו במדינת היהודים, דבר שגבר על כל הקשיים שנתקלנו בהם כמו קשיי פרנסה ושפה זרה.

במהלך לימודיי, ביקרתי רבות את סבתי אסתר שהתגוררה בתל אביב. במהלך הביקורים היא תמיד חזרה והדגישה כי אני חייבת לרכוש את השפה העברית, להשקיע בכך את כל מה שאני מסוגלת ולהתמיד בכך, משום שהדבר יעזור לי בעתיד. סבתא אסתר הייתה אישה מאוד פיקחית שדרבנה אותי ללמוד ולהצליח. היא האמינה שכל אישה צריכה לעמוד בזכות עצמה ולא להישען על אף אחד אחר.

זמן קצר לאחר שרכשתי את השפה העברית חזרתי להתגורר בבית הוריי, התחלתי לעבוד במפעל לייצור חלקי רכב ולהרוויח משכורת על מנת לעזור להוריי. לאחר כמה שנים הכרתי את בעלי איציק, ולאחר מספר חודשים של היכרות, התחתנו. כשילדינו בגרו חשתי כי אני רוצה לרכוש מקצוע. תמיד חלמתי להיות אחות, משום שזכורה לי החוויה מרומניה שנפצעתי ברגלי השמאלית והייתי מאושפזת בבית חולים מספר ימים, ואחות אחת טיפלה בי במסירות רבה כך שהתאהבתי במקצוע. יום אחד, בשנת 1980 פתחתי את עיתון "לאישה" וראיתי כי יש מודעה על פתיחת קורס לאחיות לאימהות בבית חולים "מאיר". נרשמתי לקורס ועברתי אותו בהצלחה. בסיום הלימודים שנמשכו כשנתיים, הגעתי לריאיון בבית החולים "לווינשטיין" שהינו בית חולים לשיקום. בבית חולים זה עבדתי 25 שנה ונהניתי מכל רגע, למרות שנתקלתי במקרים קשים מאוד. היכולת שלי לעזור לאחר מילאה אותי בסיפוק רב.

אני מוקירה לסבתי תודה על כך שבזכותה הלכתי ללמוד את השפה העברית ושרכשתי מקצוע. אני מרגישה שהמשכתי את דרכה היות והיה חשוב לי שכשילדיי גדלו שגם הם ירכשו מקצוע ויהיו עצמאיים בחייהם. אני בטוחה שהם ינהגו כך גם עם ילדיהם.

סבתי אסתר ז"ל

הזוית האישית

סבתא לאה: אני מאוד נהניתי להשתתף יחד איתך בתכנית הקשר הרב דורי, שמחתי מאוד לשתף אותך בסיפור שלי בעלייה לארץ ובלימודי השפה העברית שלי, שתמיד תדעי שאת צריכה לדבוק במטרתך, ולהשקיע המון.

נכדה רונה: אני מודה לך על השתתפותך איתי בתכנית הקשר הרב דורי, הסיפור שלך ריגש אותי מאוד, ואת עבורי משמשת גם כדוגמא כמו שסבתך שימשה לך כדוגמא.