מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל לאבא יליד הארץ דור שישי מראש פינה ולאימא ילידת בולגריה שעלתה לישראל בעליה השנייה לאחר שחוותה את תקופת השואה.

גדלתי כילדה שמחה ולמדתי בבית ספר דגניה שביפו.בבית בספר למדנו על מדינת היהודים, ארץ ישראל, על החוויות והמלחמות ועל קום המדינה אבל…על בשרנו חווינו מלחמות ואז סיפרו לנו הורי את חוויותיהם בתקופת המלחמה:

אבי סיפר על המאורעות לפני קום המדינה כיצד ואיך חיו עם הערבים בשכנות, ועל קום המדינה. המאורעות שהתרחשו במדינה היו מלחמות על הקרקעות. היו מסתננים, היו פדאיונים שחיבלו והשחיתו שדות ומשקים ועוד מעשי טרור שונים. כמובן שגברנו על האויב, ואז באה החלטת האו"ם על הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל והייתה שמחה וכולם יצאו לרחובות לשמוח, לשיר ולרקוד עד הבקר ומאז אנו חוגגים את יום העצמאות בתהלוכות ומפגני ראווה של כל חילות צה"ל. כילדים, היינו מתקבצים ונדחקים לשורה הראשונה כדי ליראות את התהלוכות ביום העצמאות.

כשהייתי ילדה הימים היו ימי צנע, ימים קשים. את מרכולתנו קנינו בבולים (תלושי מזון). כלומר כל משפחה יכלה לצרוך מוצרים בהגבלה לפי גודל המשפחה. בבוקר מוקדם הגיע החלבן עם כדים גדולים ומכר חלב בליטרים, מאוחר יותר הגיע איש הנפט על סוס ועגלה עם מיכל ענק ושוב מכר לנו בליטרים. גם לא היה לנו מקרר חשמלי, אלא היה עובר "איש הקרח" עם פעמון גדול שמודיע על בואו. קנינו קרח לפי בלוקים. וכך גדלנו משפחה שמחה ומאושרת!

לעומת זאת סיפרה אימי שנולדה בבולגריה על תקופת הנאצים והרדיפות:

אימי נולדה למשפחה אמידה בעיר פלובדיב שבבולגריה ששם התקבצו רוב היהודים. הם גרו ליד בית הכנסת. בבולגריה שלט המלך בוריס שאהב מאוד את היהודים וראה בהם כאחד האדם. והנה קם לו צורר גרמני שרצה לשלוט בעולם ולהשמיד את היהודים. הוא בא בדרישה למלך בולגריה לקבץ את היהודים ולשלוח אותם ברכבת. אבל מלך בולגריה לא רצה, נעלם למספר ימים וחזר עם החלטה שהיהודים יישארו בבולגריה ורק הגברים במשפחה יילקחו לעבודות רחוק ולתקופות ארוכות. סבא שלי היה מגיע הביתה ומספר על עבודות הפרך שעשו. הגברים הגיעו הביתה מלוכלכים, עם כינים, כי לא היה להם תנאים. אימי עלתה ארצה עם אחותה הקטנה יותר בעליה השנייה. הם עלו באניות דרך הים התיכון במשך ימים ארוכים, בתנאים לא תנאים, בצפיפות ברעב ובקור. האניות היטלטלו בים והפחד היה נוראי.

בארץ, אמי ואחותה גרו בבית חלוצות ולעבודה נסעה אימי באוטובוס. אבי היה אז נהג אוטובוס וכך הכירו ולאחר תקופה קצרה התחתנו והקימו משפחה בישראל ונולדו להם 3 ילדים: אני אחותי ואחי. אני נישאתי וילדתי שתי בנות. ולבנותיי נולדו ילדים אבי בר וכמובן עידו הכדורגלן החתיך גאייה ולירי.

אבא-יהודה ששון (שושן)

אבא שלי, יהודה ששון שבעצם זהו שמו בלידתו ואילו שם משפחתו היה שושן. הברון דה רוטשילד הציע לעברת את השם ואז הוחלט לששון ומאז אצלנו ששון ושמחה!

זאת אימי שעבדה כרוקחת . אמי למדה רוקחות בבולגריה, בולגריה הייתה ארץ קומוניסטית ובארצות קומוניסטיות אפשרויות הלמידה הם חינם!

עם אבא ואמא בילדותי

התמונה מצולמת ביפו ברקע המזרקה המוכרת שלשם היינו מגיעים מצטלמים משחקים קונים "צמר גפן מתוק" שמוכר כיום גם בשם "שערות סבתא".

ילדותנו הייתה יפה לכולם היה שווה בשווה, חווינו את אותן החוויות, שיחקנו באותם משחקים ואהבנו את אותם דברים.

נכדי עידו ואני בפרויקט הקשר הרב דורי!!!

היום עידו בן 10 שחקן כדורגל מוכשר. בעבר שיחק בהפועל ת"א וכיום הוא משחק בבני יהודה ת"א