מאגר סיפורי מורשת

כשפניתי לסבתא להצטרף לתכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר "נוף ילדות" בתל-מונד, סבתא התרשמה  מאוד מהרעיון, התלהבה  ומיד החלטנו לצאת למסע היסטורי משותף. טובה שמואלי – סבתא שלי ושל אלון, יערה שירה וניתאי. נולדה בבית חולים צבאי במחנות המעצר בקפריסין, בתאריך 26/10/48.

את סיפור נתיב ההעפלה גילינו במשותף צעד אחר צעד דרך אלבום התמונות ,שנמצאו בבית הוריה של סבתא. וכמו שסבתא שלי אומרת "תמונות השחור לבן קמו לתחייה"…

סבתא שלי נולדה בבית חולים צבאי בניקוסיה ,בירת קפריסין. להוריה ברוך ורינה חיטה – ניצולי שואה שעלו דרך מחנות המעצר באיטליה שם שהו כחצי שנה ומשם הגיעו לחופי הארץ באניית המעפילים בשם "מורדי הגטאות". אימא של סבתי הייתה בהריון מתקדם, ומכיוון שאסור היה להעלות נשים בהריון סבתא רבא הסתירה את בטנה במעיל גדול. כשהגיעו הוריה לחוף הארץ הבריטים גילו אותם גררו את האנייה הורידו אותם לחוף חיפה להפוגה ורחצה במי הים התיכון ומיד גורשו חזרה לקפריסין, שם סבתא רבא קבלה צירי לידה והעבירו אותה לבית החולים הצבאי.

איך קרה שהבריטים גירשו את ספינת המעפילים שלכם?

לאחר תום מלחמת העולם השנייה חידשו ביתר שאת ארגון ההגנה והנהגת הישוב את ההעפלה אל חופי ארץ ישראל של הפליטים ששהו במחנות העקורים באירופה. הורי הועברו למחנות המעצר באיטליה.

ממשלת בריטניה,חיפשה דרכים למנוע את ההעפלה. על אף הרעיון לכלוא מעפילים בקפריסין,לא נעשו הכנות לקבלת המעפילים. הצבא הבריטי בנה 12 מחנות בארבעה אתרים, מחנות בהם הוקמו אוהלים כונו "מחנות קיץ", וכאלה שכללו צריפים כונו "מחנות חורף". הורי הועברו למחנות החורף למחנה מס' 64.

מצאנו שנה טובה שנשלחה לארץ מתש"ח

מחנה 64 (מחנה חורף)

קפריסין – מחנה (64 מחנה חורף) סוג המחנה: מחנה מעצר בריטי. תאריך פתיחה: נובמבר, 1946. תאריך סגירה : 02.1949

מחנה 64  הוקם ממזרח לכביש פמגוסטה לרנקה. לעומת מחנות הקיץ, מחנה 64  היה מתוכנן. המחנה היה בנוי מצריפי פח(Nissen Huts). הצריפים נבנו בגושים צפופים. כל צריף הכיל 12-16 אנשים (צריפי הנוער הכילו 18-20 צעירים). במרכז המחנה מוקמו מבני הציבור: חדרי אוכל, מטבחים, מחסנים, מועדון ותאי שירותים ומקלחות. במחנה 64 היה מגרש כדורגל ובמאי 1947 נפתח בו בית התינוקות המרכזי של מחנות החורף. במחנה 64 שוכנו משפחות רבות.

סבא רבא וסבתא רבתא ב"קבוצת נילי" שהוקמה במחנה המעצר

סבתא רבתא רינה בהריון מתקדם עם סבתא שלי טובה במחנה המעצר

הליך הפינוי של המחנות

עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל במאי 1948 היו במחנות קפריסין כ 24.000 מעפילים שהיו משוכנעים כי תוך ימים ספורים תבואנה ספינות  שתיקחנה אותם לישראל. אולם משעברו שבועיים והעלייה לא החלה, פנו העצורים לאו"ם בדרישה ללחוץ על הבריטים לשחררם וקיימו שביתת רעב  לבסוף החלה העלייה מקפריסין בתחילת יולי 1948 עם האנייה "אנדריאה".

לאחר כמה חדשים הגענו לחוף עתלית,שוב ניסינו להיכנס לחופי בארץ והפעם בהצלחה לחוף עתלית  ומשם  העבירו אותנו לקיבוץ משמר השרון. בפברואר 1949 הסתיים באופן רשמי פינוי המחנות שבקפריסין, וזה היה גם המועד בו עזבו אחרוני השליחים הארץ-ישראלים, אם כי היו משפחות ובודדים שהתעכבו, בעיקר בשל סיבות בריאותיות או בגלל שהיו להם תינוקות רכים, עד נובמבר.

תמונה אחרונה של טובה עם אביה

יציאה לקרב 1950

סבא רבא חיטה ברוך זכרונו לברכה – דף מתוך ספר "יזכור", משרד הבטחון

חזרה לחיים

609 תינוקות בני יומם הועלו לארץ מקפריסין כעת חולמים התינוקות כבר בני 67 על פגישת מחזור ואכן בגיל 67  השתתפתי בכנס באוניברסיטת תל אביב בנושא "ילדי העקורים" ממחנות המעצר בתקופת ההעפלה.

סגירת מעגל במסע לפולין אחרי 55  שנה

5  שנים לאחר שסבא רבא ברוך ז"ל נהרג, בבית ג'וברין נישאה סבתא רבתא רינה בשנית ליצחק קרפיק. מנישואים אלו נולדו אברם וליאורה, אחיה של סבתי טובה. רק בהיותה בת 13,  גילתה לראשונה סבתא טובה, כי יצחק אינו אביה הביולוגי, עד אז נושא זה לא דובר בבית. בשנת 2003  יצאה סבתא  למסע חיפוש אחר השורשים המשפחתיים. במסע מרגש זה ביקרו סבתי, אביה יצחק, אחיה ואחייניותיה בבתיהם של הוריהם רינה, יצחק וברוך ז"ל.

בקטע הבא סבא רבא יצחק ז"ל לוקח את סבתי טובה לבקר בעיר בנדין בה נולד וגדל סבא ברוך ז"ל, אביה הביולוגי, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. למעשה מנקודה זו החל ברוך עם אשתו רינה הנושאת את סבתא טובה בבטנה, את המסע לארץ ישראל דרך "נתיבי ההעפלה".

 סבתא טובה ואני בבית התפוצות – גם אנחנו חלק מהסיפור

הזוית האישית

כשפניתי לסבתא להצטרף לתכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר "נוף ילדות" בתל-מונד, סבתא התרשמה מאוד מהרעיון, התלהבה ומיד החלטנו לצאת למסע היסטורי משותף.

טובה שמואלי תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו כאן