מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה נצר לבית יוסף. שם החיבה שלי הוא ננוי. שם אבי בנימין ז"ל ושם אמי חביבה ז"ל לבית עמרם. נולדתי בשנת 1962 ביום כ"ה לחודש ניסן בשכונת בקעה בעיר ירושלים. סבי וסבתי מצד אבי היו לאה ושבתאי עמרם ז"ל ומצד אמי זהבה ואפרים ז"ל. מדי שנה אני חוגגת את יום הולדתי עם משפחתי. מקור השם שלי הוא על שם ברכת האילנות. שם המשפחה שלי במקור היה יוסף והשתנה בשנת 1986 לנצר לרגל נישואין. במשפחת הוריי אני השמינית מבין שנים עשר אחים: דוד, יונה, יעקב, יצחק, פנחס, כרמלה, תקווה, אפרים, ישראל, יוסף, משה. הרגשתי טוב עם המיקום שלי במשפחה, אהבתי אותו כי הייתה לי אחות לפניי. היה לי קשר טוב עם האחים שלי, אהבנו לשחק יחד והיום קרובים מאוד ב"ה.

במשפחתנו יש מנהג מיוחד שבו אנחנו נותנים לאורחים לקדש ולהבדיל. אני אוהבת את חג החנוכה כי מקבלים דמי חנוכה.

ילדות

ילדותי עברה עלי בירושלים. אני זוכרת מילדותי את השכנים בקומה מעלי ששיחקנו יחד. אני זוכרת שליד ביתי היה גן ילדים וגם בריכה. אהבתי בתקופה זו לשחק עם השכנים. מקרה מיוחד שהיה לי בילדותי קרה כשהייתי בת 6, עברתי תאונת דרכים. הלכתי עם אחיותי לגן השעשועים ורצתי לכביש ואז המכונית פגעה בי. נפגעתי בעין. הייתי בבית חולים כחודש בערך.

הבית בו גדלתי היה בן ארבעה חדרים. המיוחד בו היה השכונה המגוונת בה הוא נמצא. נהגתי לשחק במשחקי כדור עם חברי. בביתי היו נפוצים המאכלים המסורתיים: קובה ויפרח שאמי הייתה מכינה. אורחים רבים היו באים לאכול את מטעמי אמי. בבית הספר היסודי למדתי בדוגמא לבנות. המורים שלימדו אותי היו טובים.

בתיכון למדתי בביה"ס מדרשיית עמליה בירושלים. אהבתי בתיכון את הלימודים וההווי. התחביבים שלי היו קריאה. חבריי הטובים בתקופה זו היו חברים מבני עקיבא. יש לי איתם קשר עד היום. אנחנו נפגשים מדי פעם – בת שבע אריאלה, מזל, ליאורה.

בחופשים נהגתי לנסוע עם אבא או אימא לבריכה. בביתנו נהגו מנהגים ייחודיים, כמו למשל מנהג הכפרות ביום כיפור.

שירות לאומי

בין השנים תש"מ – תשמ"א הייתי בשירות לאומי. שירתי בבסיס חיל אוויר בתור מורה. רציתי למלא תפקיד זה משום שעסק בחינוך, ליווי תלמידים בלמידה אישית. אלו היו שנים בונות בחיי, התבגרתי.

לימודים גבוהים/עבודה

אחר התיכון למדתי באוניברסיטה העברית, ירושלים במשך שלוש שנים. לדעתי, הלימודים חשובים כי תורמים להתפתחות האישיות. בתחילה עבדתי באוניברסיטה בתור מנהלת משרד ואחר כך עברתי לעבוד בבית ספר שדה עפרה. משם עברתי לעבוד באולפנת עפרה כמנהלת חשבונות.

נישואין

הכרתי את בעלי, מיכאל, בשנת 1985 כשעלה לארץ. התחתנו כשהייתי בת 24 . גרנו בתחילה בשכירות בירושלים עד 1990. היום אנחנו גרים בביתנו, בעפרה. נולדו לנו חמישה ילדים: אשרת, רות, דניאל, אורלי ונעמה. אתה, בנימין, הבן של אשרת. יש לנו תשעה נכדים, כן ירבו, שגרים בעפרה, שילה ויפו. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים בשבתות, בחגים ובחופשות.

בנימין עם סבתא וסבא

הזוית האישית

סבתא: הריאיון עם הנכד שלי בנימין תרם לי בכך שהיום בנימין יודע יותר על משפחתי ועל חיי.

בנימין הנכד: שמחתי והיה לי כיף לראיין את סבתא אילנה. היה לי חשוב ללמוד על מה שקרה לסבתא שלי ולמשפחה.