מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי דגן (קורנברג) אני נולדתי בשנת 1949 בעיר נתניה. הוריי שעברו את השואה מיעטו בסיפור חייהם מכיוון שזו היתה הדעה: לגונן על הילדים. אי לכך את סיפור שורשי בניתי בחקירה אישית מעט ממה ששמעתי מההורים, חלק ממה שסיפרו לי אחרים.

הסיפור שלי: אימא שלי נולדה בפולין. כשהיתה אמי בת 4 ברחה המשפחה לבלגיה והיא דיברה צרפתית. כשהנאצים פלשו, המשפחה ברחה לדרום צרפת ושם הייתה ממשלה גולה – קראו לה וישי.

הם היו ארבעה ילדים וכולם הסתתרו שם בחסות מסמכים מזויפים. אימא שלי הייתה מדריכת נוער וההורים שלה הסתתרו בכל מיני מקומות מסתור עד שנתפסו ונשלחו למחנה השמדה. אבא שלי היה ממשפחה חרדית עם שבעה אחים. רק שניים נותרו – הוא ואח שלו.

הוריי נפגשו בדרום צרפת ודרך הפירנאים ברחו לספרד ומשם עלו לארץ והתחתנו. באותה תקופה אבא שלי גוייס לצבא ונפצע. הם גרו בשכונה מאוד עלובה שנקראה "שישה בתים" בנתניה ושם אני נולדתי. זו הייתה תקופת צנע. בשלב מסוים עברנו לשכונת ותיקים בנתניה. ההורים באותה תקופה חשבו שזה לא יהיה טוב שהילדים שלהם ידעו מה שקרה בשואה וכתוצאה מכך הסתירו ממני כל פרט מעברם. וזו הסיבה שאני מקדיש את חיי להכיר את שורשי ובהמשך לבנות את משפחתי מחדש.

אבא היה פקיד במשרד הפנים, אימא הייתה עקרת בית. עד כיתה ב' הייתי ילד יחיד ומאוד מנותק מהעולם כי רצו לשמור עלי שלא יקרה לי כלום ובשלב הזה, מרוב ששמרו עלי, הייתי מאוד חולני. בכיתה ז' קיבלתי את כל מחלות הילדות. כשהחלמתי מהן, התחלתי להיות יותר פעיל בפעילות גופנית. באותה השנה ובכיתה ו' התחלתי ללמוד אקורדיון ובכיתה ח' עברנו שוב דירה, לדירה יותר משופצת. בכיתה ט' התחלתי ללמוד בתיכון. הייתי תלמיד טוב, בעיקר במקצועות הריאליים. בכיתה י"א סבתא של אלה הייתה איתי בכיתה ויצאנו לשירות לאומי בקיבוץ "אשדות יעקב" ומאז אנחנו ביחד. בסוף כיתה י"ב פרצה מלחמת ששת הימים ושלחו אותנו לעזור במושב "בית הלוי" ליד נתניה. התקבלתי לעתודה האקדמית שמשמעו דחיית שירות ולימודים בטכניון. סיימתי לימודיי עם תואר מהנדס אוירונאוטיקה.

בשנה הרביעית שלי בטכניון התחתנו, לאחר כשנה וקצת נולדה מירי, אימא של אלה. בהמשך פרצה מלחמת יום כיפור שם נלחמתי כמעט מחצית השנה כולל ההתשה. מלחמה זו השפיעה רבות על חיינו וזיכרונותנו.

הזוית האישית

סבא יוסי: אני מנסה לבנות משפחה שלא הייתה לי כשהייתי קטן, לכן אנחנו מנסים לערוך פעילויות משפחתיות ומשקיעים זמן ומשאבים בפגישה עם כל המשפחה הן בארוחות בנופשים ובטיולים. הכוונה לבנות קשרים בתוך המשפחה ובתקוה שישמרו גם כשהדור הצעיר יתבגר.

הנכדה הדר: בתכנית הקשר הרב דורי הכרתי את סבא שלי יותר לעומק ובעיקר נהניתי לשמוע חוויות וסיפורים מהעבר שלו. שיתפתי גם אותו בדברים שעוברים עלי שמחה מאוד שהצטרפתי לתכנית.