בניית משפחה
העלייה והחיים בארץ
שמי אסתר ישרים, אני נולדתי בפרס
בשנת 1941. הייתי ילדה שובבה, אשר גדלה בעיר שירז. החיים היו קשים מפני שלא הייתה עבודה ולכן והמצב הלך והידרדר. לכן הרבה ברירות לא היו, אלא להציל את המצב ולעלות לארץ ישראל.
בסוף שנת 1949 בהיותי בת 7 אני וכל משפחתי עלינו לארץ. טסנו במטוס "מעפן" וכל הדרך סבלנו מבחילות ולא רוצה לפרט
יותר כי זה לא נעים' כשהגענו לארץ הביאו אותנו למעברת "שער העלייה". שם
קיבלנו טיפול הוגן .נתנו לנו דירות מפחונים, הרגשנו ממש קשה, אבל לא היו לנו הרבה ברירות ולאט
התרגלנו למה שיש.
החיים במעברה היו קשים לדוגמה: על מנת להביא מים היינו צריכים ללכת 3
ק"מ, בשלנו על "פריימוס" חממנו מים למקלחונים בתוך דוד גדול, כבסנו בתוך "פיילה" בעזרת קרש רחב וכך כבסנו. אחרי 6 חודשים לקחו אותנו למקום שהיו בו רק קוצים ודרדרים וקראו למקום מושב "זרחיה", שם התחלנו להקים אוהלים אשר גרנו בהם. היו חיים מאד קשים ולא הייתה ברירה
אחרת. אחרי שנה, בנו לנו דירות מפחונים במושב "זרחיה". בחורף שמחתי על הרעש
של הגשם שהיה דופק על הפח. בלילות היה קשה להירדם.
כעבור 4 שנים עברנו לדירות במושב בהתאם למה שהיה. הנוחיות הייתה מחוץ
לבית. כעבור 5 שנים עברנו לגור בתל אביב. גרנו בדירה. בערב הראשון בדירה בתל אביב, דירתנו הוצפה בעקבות הגשם. זה היה סיוט גדול מהחיים. כל המיטות צפו במים המצב היה קשה מאד.
עבודה לא הייתה וכשאין עבודה, אין פרנסה. לקח הרבה זמן עד שמצאנו תעסוקה. בגיל 12 התחלתי לעבוד בכל מיני עבודות . בבקר עבדתי ואחרי הצהריים למדתי בבית ספר וכמובן לא היה קל .
בגיל 16 מצאתי עבודה קבועה בתפירה בבית חרושת לבגדי גברים. עבדתי משעה 7 בבוקר עד 5 אחרי הצהריים .לאט לאט, המצב השתפר ויכולנו לנשום לרווחה. בגיל 19 הכרתי את בעלי דוד וכעבור 6 חדשים התחתנו.
כעבור שנה , בשנת 1963 נולד לנו בן בשם יורם . יורם הוא קיבוצניק הוא חי בקיבוץ עין- צורים, התחתן בגיל 22 עם נאווה ומאז הוא חי בקיבוץ. נולדו לו 6 ילדים, בן אחד וחמש בנות: מוריה, אלחי, עטרה, תפארת, שירה והודיה. יורם עבד תקופה ארוכה כמנכ"ל בחברת מזגנים, בתוך הקיבוץ ומחוץ לקיבוץ, היום הוא עו"ד ומרכז משק בקיבוץ.
בשנת 1965 נולדה לנו בת בשם איריס. איריס
גרה בגבעת-שמואל, התחתנה בגיל 23 עם בעלה ברוך. נולדו להם 6 ילדים: עידן, סיוון,
הדר, נועה, נדב ורותם. היא עובדת בעיריית תל- אביב בתור מנהלת חשבונות בבתי -ספר. בשנת 1970 נולדה לנו בת בשם סיגלית. סיגלית גרה בפתח תקווה. סיגלית
התחתנה בגיל 28 עם שי. נולדו לה 3 ילדים: אורי, טליאל ויהונתן. היא עבדה בתור מורה
למתמטיקה בביה"ס ברנר והשנה היא קיבלה משרה כסגנית מנהלת ביה"ס. בשנת 1974 נולדה לנו בת זקונים בשם מירב. מירב גרה באלקנה, התחתנה
בגיל 24 עם זיו. יש לה 4 ילדים: אופק, רזי, אביחי ואלדר. היא עובדת כמיילדת
בביה"ח בילינסון ואף הופיעה בתוכנית הטלוויזיה "בייבי בום".
בשנת 1993 עברתי לגור בראש העין. בגיל 42, לאחר שסיימתי את הקורס "מנהלי חשבונות", עזבתי את
העבודה במתפרה והתחלתי לעבוד בתור מהלת חשבונות. כאשר עברתי לגור בראש -העין לא
עבדתי במשך שלוש שנים, מפני שהייתי עסוקה בבניית הבית שהיום אנחנו גרים בו. לאחר שלוש שנים פתחתי תינוקייה.
בתינוקייה היו שלושה תינוקות אשר גידלתי אותם עד גיל שנה. וכל שנה הייתי מחליפה
תינוקות.
בגיל 65 יצאתי לפנסיה. מאז שייצאתי לפנסיה אני עושה תורנויות שמירה על
הנכדים. התחביבים שלי הם בעיקר בעבודות יד שונות: סריגה, רקמה, גובלנים,
שתלויים אצלנו על הקירות. כמו-כן תפרתי המון בגדים לילדות בזמן החגים ולכבוד
שמחות, תחפושות לפורים ועוד.
מילון
מעברהבשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, עלו לארץ עולים רבים, ממדינות ערב וכן פליטי שואה השואה , שהגיעו מאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. אוכלוסיית המדינה הצעירה הכפילה כמעט את מספר תושביה . היה צורך לשכן את העולים החדשים. ולכן הקימו מעברות , יישובי מעבר שבהם שיכנו את העולים החדשים באוהלים, בפחונים(בתים עשויים מלוחות פח) וצריפים.
ציטוטים
”אוי באמת, זה בסדר...“