מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק יוחאי לבית יוחאי. שם אבי רפאל ושם אמי אסתר לבית מזרחי. נולדתי בשכונת "ביוקדה", בעיר איסטנבול בטורקיה, בתאריך ב' תמוז תש"א (22/06/1944 למיניינם). מדי שנה אני מציין את יום הולדתי, במסעדה עם כל הנכדים והילדים. מקור השם שלי הוא על שם סבי יצחק. שם החיבה שלי הוא "איזקיטו". אני הבכור במשפחת הורי מבין שני אחים. שמו של אחי: ניסים. הקשר עם משפחתי ואחי היה מעולה וגם היום הוא מצוין.

ילדותי הצעירה

ילדותי עברה עלי בפתח תקווה בשכונת "חסידו". מספר הילדים היה קטן, הגננת הייתה מלכה ומגיל 3 למדתי ב"חיידר" . הבית בו גדלתי היה בית חד קומתי בשכונה קרובה לכפר פג'ה. אני זוכר את השיר: "לודיה דו און האקי", "אברהם אבינו פדרו קרדו". למדתי בביה"ס "נצח ישראל", פתח תקווה. המחנך שאני זוכר במיוחד – קראו לו יוסף דור. אני זוכר שהוא תמיד היה דואג לנו. מקצוע שאהבתי בבית הספר הוא חשבון, משום שלא היו צריכים להכין שיעורים… מקרה מיוחד שקרה לי בבית הספר: אני זוכר שהמחנך שלי היה בא לבקר אותי בשבתות, ממרחק 5 ק"מ כדי לשוחח ולשחק אתי, מרגש! כדורגל היה המשחק שאהבתי לשחק בבית הספר.

בתיכון למדתי בביה"ס ישורון בפתח תקווה. באותה תקופה הייתי יושב ראש מועצת תלמידים בתיכון ואהבתי ללמוד היסטוריה. התחביבים שלי היו: שחמט, כדורגל, כדורסל. חברי הטובים באותה תקופה היו מאיר כהן ודוד כהן, כיום אין לי קשר איתם. בחופשים נהגתי ללכת לעבוד בבית חרושת לייצור משקאות קלים. בביתנו נהגו לאכול מאכלים טורקיים מיוחדים למשל: פילאף תורכי. כל החגים חביבים עלי משום שפוגשים את כל המשפחה.

לאחר התיכון הלכתי לצבא, הייתי בחיל שריון ולחמתי במלחמת ששת הימים. מלחמה זאת החלה בהיותי בן 26, לחמתי בסיני. מהמלחמה אני זוכר שהעברתי הרצאה לגדוד שלם על ירושלים, כשצה"ל עמד לכבוש את העיר.

למדתי ולימדתי באוניברסיטת בר אילן במשך 15 שנים. ולאחר מכן לימדתי כמורה למתמטיקה, היסטוריה, אזרחות וגם כמנהל ביה"ס.

תפקידים מיוחדים בחיים: שליחות לוונצואלה, הקמת ביה"ס דתי בוונצואלה, לקיחת הרב לאו לקובה, לקיחת רבין, ראש הממשלה לשעבר לוונצואלה. משרד החינוך- ממונה ארצי על שיקום שכונות, חבר דירקטוריון בנק מזרחי ואדנים. חבר מועצת העיר פתח תקווה מטעם המפד"ל במשך עשרים שנה.

נישואים

הכרתי את אשתי בתנועת בני עקיבא בשנת 1960 והתחתנו כשהייתי בגיל 22 בתל אביב. לפני החתונה אשתי אמרה לי שהיא רוצה להתחתן איתי ועכשיו היא אומרת: "תשתדל להיות בריא". כיום אנחנו גרים בפתח תקווה, ואשמח לגור שם עד שנת 2900.. נולדו לנו ארבעה ילדים: אתי, רפי, איילת, שחר. נכדי בניה, המראיין אותי, הוא בנו של רפי.

יש לנו 19 נכדים שגרים בפתח תקוה, עפרה, נחלים, ירושלים, גבעת וושינגטון, מכורה. את הילדים אנחנו פוגשים כל שבוע / חודש, בבית או במסעדה. אנחנו אוהבים ללכת עם הילדים למסעדות ולשוחח אתם.

מקרה מיוחד הזכור לי

מקרה מיוחד שרציתי לספר לכם עליו קרה בשנת 1946, בתקופת שלטון המנדט הבריטי. גרנו ליד בגין. הבריטים רצו לתפוס את בגין והוא הצליח לברוח אלינו הביתה, מחופש לרב. אני זוכר שהוא הושיב אותי על ברכיו ולימד אותי דף גמרא.

סבא עם יצחק שמיר

בנוסף חוויתי לידה מחדש, כשהייתי בן 36: קפצתי ממטוס בוער, החלמתי במשך שנה בבית חולים ובבית.

חפץ מיוחד שיש לי הוא ממלחמת ששת הימים והוא חנוכייה שקיבלתי מאגף הפיקוד בשנת 1967 ,הוא חשוב לי בגלל שהוא מסמל את אחדות הלוחמים והצלחת המלחמה. אני אוהב אותו משום שה' שלח לנו דרכו כוחות להצליח במלחמה.

בימים אלו אני קם כל בוקר, מתפלל, מתעמל, לומד גמרא, קורא תהלים, הולך לאוניברסיטת בר-אילן ללמד, מתפלל מנחה, אוכל. אחר הצהרים אני חוזר הביתה, נח, מתפלל ערבית, אוכל ארוחת ערב, קורא והולך לישון. כיום, בעיקר הייתי רוצה ללמוד גמרא.

סבא עם יצחק רבין

.

הזוית האישית

סבא: נהניתי בתהליך התיעוד מיכולת החשיבה, מהחיוך, סבלנות, דיוק וכושר כתיבתו של בניה.  התיעוד תרם לקשר ביני לבין בניה, בכך שהוא כותב את הזיכרונות מהעבר ומחבר בין הסבא לנכד.

הנכד בניה: אני חושב שהתכנית תרמה לקשר ביני ובין סבא ולמדתי המון דברים שלא ידעתי עליהם. היה מאוד מעניין ומסקרן. התכנית הקשר הרב דורי חשובה בעיני כי בזכות זה משאירים מתנה לדור הבא: זיכרונות, תובנות והשראה לעתיד טוב יותר.