מאגר סיפורי מורשת

צבי נולד בשנת 1925 בפולין, בעיר נותיברג ועבר חיים שקשה לתאר. צבי סיפר על כל חוויותיו – ברח, התחבא, חיפש מקום ללון ושיקר בשביל לשרוד. כששאלנו את צבי בן כמה הוא היה כשכל זה קרה,הוא ענה לנו "בן 16".  

 

"הייתה וועדה שלפי מראית עין קבעה מי ילד ומי לא. אחי עבר את הוועדה ואני לא עברתי – הוא היה קטן ממני בשנתיים. אנשי הסוכנות התחשבו בכל מיני נסיבות וצירפו אותי למשלוח הבא של הילדים והנוער בתור מלווה". לאחר שבועיים צבי ואחיו התאחדו. ב-1933 אחיו של צבי נסע ישר לאח הבכור שגר בתל אביב. צבי מספר כי רעיון החלוציות הלהיב אותו מאוד והייתה לו החלטה להגיע לקיבוץ ולא לעיר. לבסוף צבי החליט גם הוא לבקר את אחיו ונסע לתל אביב. "כשהגעתי לתל אביב, אחי ניסה לשכנע אותי שאלמד הוראה. אני לא רציתי בשום אופן לוותר על הדרך החלוצית, רציתי בכל מקרה להגיע לקיבוץ. אם כבר לקיבוץ אז לפחות לקיבוץ דתי כי מהבית היינו דתיים".

 

האח השני היה חבר בקיבוץ כפר מנחם, אמנם קיבוץ של השומר הדתי אבל הוא לא שמר על המסורת. קראו לזה אז "מפקד אזור מעש". הוא יצר קשר עם קיבוץ קבוצת יבנה שלא רחוקה מכפר מנחם. לאחר מכן קיבלו את צבי לקבוצת יבנה. "הייתי שם משנת העלייה, 1948, עד שנת 1950. עברתי את כל התהליך והתקבלתי כחבר באופן סופי. עבדתי בהתחלה בחקלאות ולאחר מכן התחלתי לעבור בנגרייה". 

 

צבי מספר כי הקיבוץ העסיק גם בנות שכירות, כי לא היה מספיק כוח אדם לכל הצרכים של הקיבוץ. בין הנערות הייתה מרים – מי שנהייתה אשתו. היא עבדה במטבח ובחדר אוכל והתפקיד שלה היה הגשת אוכל, שטיפת הכלים וניקיון המטבח. "חברי הקיבוץ היו מחויבים לעשות משמרות של שמירת לילה ואחרי שקיבלתי את ההכשרה הצבאית להשתמש בנשק הצטרפתי לשומרים. חוץ מהמפגשים אחה"צ עם כל הבנות ועם כל הבנים, התחלתי לבקר אותה בלילות במטבח כששטפה את הכלים. בשמירה שלי הייתי נכנס למטבח והיא הכינה לי כוס קפה ופרוסת לחם עם ריבה ואני עזרתי לה לשטוף את הכלים".

 

מרים נולדה ברומניה, וגם היא עלתה לארץ ב-1948 אחרי הקמת המדינה. אח שלה עלה לפניה, עוד לפני מלחמת השחרור, והוא נפל במלחמה. קראו לו נתנאל ברויידה והוא נפל באחד הקרבות על לטרון. מות אחיה השאיר אצל מרים צלקת, כשפגשה חיילים עם מדי הפלמ"ח הייתה ניגשת אליהם ושואלת אם הכירו את נתנאל אחיה היקר. "לצערי לא הכרתי אותו". 

הקשר של מרים וצבי הלך והעמיק עד שהבינו שנועדו זה לזו, והחליטו לעבור לגור יחד.

מרים רצתה להיות גננת אבל ההורים שלה היו עולים חדשים ולא יכלו לממן לה את הלימודים. "פניתי למזכירות הקיבוץ לבקש חופשה כדי שאוכל לעזור במימון הלימודים. הקיבוץ משום מה לא השיג את החופשה. לא הייתה לי ברירה והודעתי להם על עזיבה. כשעזבתי עברתי למושב שיתופי ניר גלים, לא רחוק מקבוצת יבנה, והתקבלתי שם כעובד שכיר. עבדתי כנגר".

 

כיום מרים וצבי חיים יחד ברחובות עם משפחה גדולה ואוהבת – ילדים' נכדים ונינים.

תיעוד הסיפורים של צבי היה חוויה יוצאת דופן לכולנו, למדנו ממנו רבות ואנו שמחים שנפל בחלקנו לפגוש

אדם יקר ומיוחד כמוהו. השיחות עם צבי תאמו את לימודי ההיסטוריה בכיתה.

 

תשע"ה, 2015