מאגר סיפורי מורשת

1845 –  1946

סיפורן של שתי משפחות גוז (עוז), פישמן: מעשה היומיום, תרבותם, עלייתם ארצה התיישבותם, התערותם בהתחדשות העם היהודי ועד לידת סבי צביקה

מספר סבא צביקה: "משפחת גוז, הדור הראשון (שאני יודע אודותיו מסיפורי הוריי), ר' שמואל אריה וחנה, חיו והתגוררו בפולין של המחצית הראשונה של המאה ה-19, בעירה דובנא, עיירה טיפוסית בחבל ווהולין. המשפחה היתה אדוקה מאוד. המשפחה עסקה בחקלאות בשטחים קטנים מחוץ לעיירה וליד הבית. כמו כן עסקו בניפוץ נוצות אווז לכסתות פוך, מכאן שם המשפחה גוז (אווז).

דובנא הייתה אחת מ -12 עיירות מחוז של פלך ווהולין. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם השתייך האזור לפולין. לפי מרשם האוכלוסין בשנת 1931, היו בדובנא 12,696 תושבים ו-7,364 יהודים. בדובנא נולדו לר' אריה וחנה ארבעה בנים: אשר, אפרים, פנחס/חיים והרש סבי שנולד בשנת 1873. הרש קיבל חינוך בבית מדרש ונחשב לעילוי ובקיא בתלמוד ובתורה. פוסקים בני עיירתו היו שולחים אליו בני פלוגתא בענייני דת ודין. סבא רבא (שלי), ר' שמואל הועיד את הרש לגדולות: להיות רב. אולם הרש נשבה ברעיונות תנועת ההשכלה שנפוצה באותה עת, והוא סירב בתוקף. הוא קרא במסתרים את כתבי גוטליבר, לביזון, פינסקר מאפו ואחרים. בגיל 21 נקרא לצבא. הוא היה יכול לחמוק מכך, אך סירב ושירת ארבע שנים בפינה נידחת ברוסיה. בשובו מהצבא הקים את ביתו בפרבר המזרחי סורמיץ בעיר דובנא. סורמיץ היה פרבר כפרי למחצה בו התגוררו איכרים ובצידם בעלי מלאכה וסוחרים יהודיים. בשנת 1898 נשא הרש את פרידל שוורץ (ילידת 1878), לאישה. פרידל  נולדה בכפר אוקראיני קטן.

סבא הרש וסבתא פרידל

להרש ופרידל נולדו חמישה ילדים : בנימין (הוא אבי), יליד 1900, גיטל, אברהם, רחל ושמעון. קשיי הפרנסה והעבודה המפרכת (שלוש פרות, שלושה דונם גן ירק וחנות לממכר התוצרת), אילצו את המשפחה להתפצל בחיפוש אחר הכנסה נוספת. סבא הרש היגר לאמריקה כשהוא משאיר על כתפי אשתו את שלושת ילדיו (בנימין, גיטל, ואברהם) וכל עבודת המשק. במשך שלוש שנים עבד קשה, חסך כסף ושב לדובנא. בשובו הקים מפעל משפחתי: בית בד לייצור שמן מגרעיני פשתן ובית מסחר לתבואות, ששירת את האיכרים הפולניים ובעלי הרפתות באזור.

עו״ד סבא יוסף

יוסף ולאה פישמן, מוצאם מהעיר ליטין פודלה שברוסיה. המשפחה לא שמרה על חוקי התורה והיהדות והייתה חילונית וליברלית. כך חינכו את ילדיהם, תופעה חריגה באותה עת. משהוקם המשטר הסובייטי, ברחה המשפחה לפולין והתיישבה בעיר דובנא עם שלושת ילדיהם: דוניה/נחמה, רוזה ואלכסנדר/מישה. סבא יוסף היה עו"ד ונוטריון בהשכלתו, אך לא הורשה לעבוד במקצועו בפולין ולפרנסתו הפך יועץ לעורכי דין ולגופים חוץ פיננסיים. סבתא לאה הייתה אישה חולנית ונפטרה בגיל צעיר (אין פרטים נוספים). ילדי הרש ופרידל למדו בבית הספר העברי של הקהילה, רק בתיכון עברו ללמוד בגימנסיה הפולנית. אבי בנימין היה תלמיד חכם וסיים את הגימנסיה בהצטיינות רבה. בשנת 1921 עבר ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת קייב. בהיותו סטודנט הושפע אבא וחבריו הסטודנטים מתנועת השומר הצעיר, תנועה שחינכה לעליה והגשמה חלוצית ולחיי תרבות. אבא שב לדובנא ויחד עם שלושה מחבריו הקימו את קן השומר הצעיר (1922). בשנת 1924 נישא אבא בנימין לבח"ל דוניה/ נחמה ממשפחת פישמן וקבעו את מגוריהם בדובנא.

חתונת בנימין גוז ודוניה פישמן- בשורה הראשונה מימין: סבא הרש, דוניה ובנימין. בשורה השנייה מימין: סבתא פרידל,  בקצה משמאל גיטל

משגדל והתרחב סניף קן השומר הצעיר בדובנא, החליטו מייסדיו, ביניהם אבי ואמי, להגשים את חלומם ועלו ארצה בשנת 1926, במסגרת העלייה הרביעית. הם הקימו פלוגת עבודה בשם "ג'ידרו" (גדרות), עבדו קשה בבנייה, חציבה וסלילת דרכים. הם נדדו ממקום למקום היכן שנמצאה להם עבודה. לרגלי הכרמל, ליד המושבה הגרמנית בחיפה, הקימו את מחנם: אוהלים וצריפים, מתוך כוונה להקים שכונה עצמאית.

בשנת 1927 החל פנחס רוטנברג להקים בנהריים את תחנת הכוח לייצור חשמל באנרגיה הידרו-אלקטרית. קיבוצים קיבלו מכסות לידיים עובדות במקום. ליישוב "גשר נחלים" חסרו ידיים עובדות למלא את המכסה. על מנת להשלים את המכסה הציע הקיבוץ המאוחד לפלוגת "ג'ידרו" להצטרף ולתגבר את "גשר נחלים". קבוצת ג'ידרו התפצלה: החלק שדגל בשכונה עצמאית נשאר בחיפה, והחלק שכלל את הוריי ואחי הבכור אריק (ע"ש ר' שמואל אריה), בן החצי שנה, הצטרפו ותיגברו את קיבוץ "גשר נחלים". גשר נחלים הוא קבוץ שהוקם בשנת 1924 ע"י קבוצת "אחדות" מירושלים בשולי הכפר הערבי ג'יסר מג'מע (גשר המפגש), אשר בעמק הירדן בפתחת עמק בית שאן, 240 מטר מתחת לפני הים. הקיבוץ הוקם על שרידי יישוב קודם שהוקם ע"י הבשקירים (לוחמים ששבו ממלחמת העולם הראשונה ושירתו בגדוד נהגי הפרדות). התנאים במקום היו קשים מנשוא, במיוחד החום הקיצי הלוהט של 50 מעלות בצל וקדחת המלריה גרמו להם לנטוש את הקיבוץ. מרבית חברי קיבוץ גשר נחלים עבדו בהקמת תחנת הכוח בנהריים, במקביל הקימו משק מעורב של בעלי חיים, פרדס, מספוא, גן ירק ומדגה. העבודה הייתה מפרכת והתנאים קשיים, מחלת הקדחת עשתה בהם שמות. בשנת 1932 נחנכה תחנת הכוח בנהריים, החשמל זרם בחוטים ואור בהיר החליף את אור מנורת הלוקס. מכשיר רדיו ראשון הוצב בבית התרבות. לא עבר זמן רב וגם מכשיר הטלפון הגיע.

בראשית שנות ה-30 קיבלה קבוצת גשר נחלים 3,000 דונם מפיק"א (החב' המיישבת של הברון רוטשילד) ברמת דלהמיה, מתוך כוונה להקים מושב. חברי גשר נחלים התאוו להקים במקום קיבוץ. בפלוגתה הזאת, החליטו חברי הקיבוץ להקים את יישוב הקבע שלהם שיקרא "אשדות" ללא תמיכה כספית של הברון. במו"מ שהתנהל, בו נטלו חלק: ההסתדרות (דוד רמז), פנחס רוטנברג ואנשי הברון, הוחלט לעצור את הבנייה שהחלה ולהמתין לאישור מפריס. ביולי שנת 1934 הגיע האישור מפריס ונפתחו האופקים לבנות ולפתח את הקיבוץ. תנאי אחד היה: שמו של היישוב יוסב "מאשדות" (ע"ש אשדות הירמוך והירדן), ל״אשדות יעקב״ – יעקב, ע"ש הברון יעקב רוטשילד.

אבא, למרות השכלתו, לא עסק בתחומי לימודיו. לאחר שהסתימה העבודה בנהריים, הפך טרקטוריסט ועיבד את אדמות הפלחה והפרדס. בשנת 1945 הורד מהטרקטור ונשלח לטכניון לשנתיים להשלמת התואר ולימוד הוראת מדעים. בשובו, פתח חוגים להשכלת מבוגרים בתחום המתמטיקה והפיזיקה והנחלת דעת למתבגרי הקיבוץ בתיכון המקומי. אבא הקים תחנה אגרו-מטאורולוגית ברשת הסינופטית ששירתה את חקלאי האזור, השירות המטאורולוגי והצבא. בתחומים אלה עסק עד יום מותו  ב-5 ביוני שנת 1967, יום פרוץ מלחמת ששת הימים.

 

משנת 1932 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, עלו כמעט כל בני המשפחות גוז- פישמן ארצה, בכך ניצלו מאימת השואה. בהגיעם ארצה שינו כל בני המשפחה את שמם מגוז להוז. בשנת 1932, עלה אחיו של אבא אברהם והצטרף לגשר נחלים. אברהם נקלט במשק החקלאי ועשה חיל. אחריו עלתה רוזה, אחותה של אמי דוניה, ונקלטה כבשלנית במטבח. אברהם ורוזה נישאו והקימו משפחה. בשנת 1935 עברו לאשדות יעקב. נולדו להם שני בנים: חן ויואב. רוזה ואברהם, דוניה ובנימין –שתי אחיות פישמן, נישאו לשני אחים גוז/הוז וחיו באשדות עד יום לכתם מעמנו. בשנת 1934 עלו ארצה סבתא פרידל וסבא הרש, הם התיישבו בגשר נחלים. קליטתם הייתה מהירה, כל אחד מצא עבודה שהתאימה לו והועילה לקיבוץ. הם התערו היטב בחיי הקבוץ. במעבר לקבוץ אשדות יעקב, עברו יחד עם שני בניהם הבוגרים ונכדיהם (אריק, לאה וחן). עם מותו של סבא הרש ממחלה קשה עברה סבתא פרידל להתגורר עם בתה רחל ובעלה משה תבור בקבוץ עין השופט. בשנת 1935 עלתה רחל, הכירה את משה תבור ויחד בשנת 1938 הם הקימו את קיבוץ השוה"צ עין השופט. נולדו להם שלושה ילדים: נורית, צבי (ע"ש סבא הרש) ודבורה. רחל האריכה ימים ונפטרה בשיבה טובה. בשנת 1936 עלה אלכסנדר/מישה, התחתן עם חוה אידסיס ונולדו להם שני ילדים: יוסי (ע"ש סבא יוסף) וליוית. מישה עבד בחברת החשמל וחוה כאחות בקופ"ח. כל חייהם גרו בחיפה, על הכרמל.

בשנת 1938 עלה סבא יוסף, תחילה התגורר באשדות יעקב. החום הכבד התיש אותו והוא עבר להתגורר עם בנו מישה ואשתו חוה בחיפה עד יום מותו. בשנת 1938 עלו שמעון ומניה והצטרפו לקיבוץ השוה"צ משמר העמק. נולדו להם שלושה ילדים: אביטל, עדנה ואיריס. שמעון היה רוב שנותיו נהג באגד. שמעון האריך ימים ונפטר בשיבה טובה.

קורות גיטל פוביטשר (גוז) ומשפחתה: בעלה משה ובנה אברשה נשארו בפולין ונרצחו ע"י האוקראינים בשנת 1942. בשנת 1934 נולדה אחותי לאה (ע"ש סבתא לאה), היא נישאה למשה דרורי (ג'לדטי), טייס בחיל האוויר. לאחר שחרורו מצה"ל הפך מנהל בחברת מושבי הנגב. לאה ומשה הקימו את ביתם בעומר שבנגב. נולדו להם שלושה ילדים: טלי, רונית ובני (ע"ש אבא שלי בנימין).

שנות הארבעים עברו על המשפחה תחת כנפי מלחמת העולם השנייה. חברי קבוץ אשדות יעקב התגייסו לצבא הבריטי ולפלמ"ח. בשנת 1941, הוקמה פלוגה פלמ"ח שישבה בקיבוץ אשדות יעקב , הם שילבו אימונים צבאיים עם חיי עבודה. המשק נרתם למאמץ המלחמתי והקים מפעל (אשד) לייצור מיצים וריבות שסיפק את תוצרתו לצבא הבריטי ולשוק המקומי. באשדות יעקב הוקמה טייסת עם האנגר מפואר ומסלול המראה, מטרתו הייתה להימנע ממצור בכבישים, לקצר מרחקים ולהעביר מידע ודואר. אחי אריק התגייס לפלמ"ח. הוא עבר קורס טיס וקיבל רישיון טיס, אולם העלייה לגבהים גרמו לו שלא לחוש בטוב, הוא קורקע והפך לוחם בחטיבת הראל שהגנה על הדרך לירושלים. לימים הפך קצין בפלמ"ח ובצה"ל. אריק נישא לרבקה זפקוביץ אותה הכיר בקיבוץ נען בהיותו בקורס הטיס של הפלמ"ח. נולדו להם שתי בנות: אורית וניצן. אריק היה מנהל המעבדה בפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון ורבקה הייתה אם הבית בכפר הנוער "כפר גלים". שם המשפחה שונה מהוז לעוז, בעת התגייסותו של אריק לקורס הטיס. כל בני המשפחה הלכו בעקבותיו ושינו את שם משפחתם לעוז. בינואר בשנת 1946, הגחתי (סבא צביקה), לאוויר העולם, בן זקונים למשפחתי- אימא (43), אבא (48), אח (19) ואחות (12).

גם אני בגרתי עם השנים ובשנת 1968 נישאתי לחיה לבית וייצנהופר, נולדו לנו שלושה בנים: רשף/בנימין, רביב, ורז/ אהרון. הבנים הקימו משפחות ויש לנו כיום חמישה נכדים חמודים. כאן מסתיימת הסאגה המשפחתית. כל תולדות סיפור חיי – בחברת הילדים, הלינה המשפחתית, חוויות ילדות, הפילוג בקיבוץ בשנות ה-50, לימודים, צבא, נישואין והולדת הילדים והנכדים מופיעים ברובד הרב הדורי של יובל, אחיו של איתי, שני בניו של בני הבכור רשף – בנימין (ע"ש אבי). החיים נמשכים, כיום מונה המשפחה כ- 150, נפשות (סבים/סבתות ילדים, נכדים ונינים). זקני השבט הלכו מאיתנו שהם מצווים לנו להמשיך, להכיר ולהוקיר את הקשר הרב דורי. הקשר חולף ועובר במארג הרובדים ומחבר ביניהם כחוט השני.

מקורות: ספר דובנא, עבודות שורשים, יומנו של אבא בנימין, גוגל, והספדים.

משפחות גוז פישמן עומדים: מימין אלכסנדר/מישה פישמן, בנימין גוז, רחל גוז אברהם גוז, שמען גוז. יושבים: מימין סבא יוסף פישמן, דוניה גוז (פישמן), סבתא פרידל גוז (שוורץ), הרש גוז, גיטל פוביטשר (גוז)

הזוית האישית

סבא צביקה: המפגשים של נכדי איתי עמי העמיקו וחזקו את הקשר בינינו. רמת הקשב בין שנינו הפכה מוטיב מוביל במפגשים. מצאנו נושאים משותפים האהובים על שנינו, כאומנות הציור והצילום. מאחר ולא עסקנו בי (בכוונת מכוון), אלא בדורות הבסיס המשפחתי, ראיתי חשיבות להנחיל לאיתי את המידע שיש לי על המשפחה לדורותיה ולנסות להכיר לו את הענפים שאינו מכיר. גיליתי את הסקרנות הרבה הטבועה בו וניסיתי לספק צורך זה.

הנכד איתי: המפגשים עם סבא העמיקו את הקשר בינינו. גיליתי דברים חדשים על המשפחה שלא ידעתי עליהם.