מאגר סיפורי מורשת

שמי עפרה וינגרטן לבית סגל, סבתא של תומר טביב ועוד שמונה נכדים נוספים. משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר הלל ברמת גן.

אני גרה ברמת גן אלמנה, אמא לשלוש בנות, מורה גמלאית גאה אחרי 32 שנות הוראה.

נולדתי בתאריך 26.8.1943 בגטו מוגילב, טרנסניסטריה, ארץ הגירוש של יהודי רומניה. עליתי לארץ עם הורי בשנת 1950. "גטו מוגילב הוקם ככל הנראה כבר באוגוסט 1941, באזור פודניקוליה (Podnikolye), סמוך לבית העלמין היהודי, ורוכזו בו גם יהודים מכפרים ועיירות סמוכות. בספטמבר 1941, בעקבות ההחלטה לכלול את מוגילב פודולסקי באזור טרנסניסטריה שבשלטון רומניה, שבו הרומנים לגרש אליה רבבות יהודים מבסרביה ומבוקובינה. לפי הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים, בין 15 בספטמבר 1941 ל-15 בפברואר 1942 עברו דרך העיר קרוב ל-56,000 יהודים. המגורשים רוכזו בתנאים קשים במחנה שהוקם בקסרקטין הרוס בפרוור של העיר".

האיש בתמונה לצידי, שמו סיליאנו ז"ל. הוא שירת אז כחייל בצבא הרומני בזמן מלחמת העולם השנייה בגטו מוגילב, שם נולדתי.

אני וסיליאנו 

יום אחד הוא נתקל במקרה באבי, שאל אותו לשמו והתברר לו שהוא מכיר את אחיו ואת המשפחה המתגוררת בבוקרשט. אבי סיפר לו שנולדה לו תינוקת בגטו (שזו אני)  והוא לא האמין למראה עיניו. כעבור ימים אחדים הוא יצא לחופשה והגיע למשפחה בבוקרשט. הוא סיפר את אשר ראו עיניו ועל תינוקת שנולדה, עטופה בסמרטוטים ובתנאים קשים. במשפחה לא האמינו למשמע אוזניהם, בעיקר לאחר שנודע להם כי אחד עשר מבני המשפחה אינם עוד בחיים וביניהם שתי אחיותיי בנות שנתיים וארבע. דודי, אחיו של אבי, מסר לו סכום כסף שיעביר לאבי כשיחזור מחופשתו לגטו. סיליאנו העביר את הכסף לאבי תך סיכון ובאומץ לב. אין ספק שהסכום עזר ותרם להמשך ההישרדות.

למזלי שוחררתי עם הורי כשהייתי בת חמישה חודשים. את הסיפור שמעתי מפי אבי והיה לי רצון כשאגדל לפגוש את האיש הטוב ולהודות לו אישית.

כעבור שנים רבות, בשנת 1974 , בנסיעה הראשונה שלי לרומניה, נפגשתי עם סיליאנו, האיש הטוב שרציתי  להודות לו. כשהוא ראה אותי והבין מי אני הוא הצטלב, הזיל דמעות אושר וכל הזמן אמר" אני לא מאמין שאת היא התינוקת שראיתי באותם תנאים קשים ויצאת משם'. יהיה זכרו ברוך.

המסר שלי לתומר נכדתי ולכל הקוראים את הסיפור הוא שבזכות אנשים טובים ואמיצים שהאירו את העולם שהיה שרוי בחשיכה, בזכותם העולם ממשיך להתקיים.

הזוית האישית

עפרה: בזכות תכנית הקשר הרב דורי ושאלה כל כך פשוטה על הסיפור שמאחורי תמונה, יצא לאור סיפור זה, וזהו נר זיכרון ותעודת כבוד לאיש הטוב הזה.