מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

במה היו משחקים פעם כשלא היו מסכים?

אני וסבא כיום
סבא כילד ומשפחתו
סיפורו של ישראל פייבל

שמי ישראל פייבל ואני סבא של שירה. נולדתי בשנת 1946 אחרי מלחמת העולם השנייה ואחרי שאבא שלי חזר מהמלחמה, הוא היה במחנה עבודה באוקראינה של היום, אימא שלי נשארה בבית עם אחותי אסתר. אנחנו גרנו בעיירה גדולה שבה חיו כ- 70,000 יהודים, אשר בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה גטו יהודי.

אחרי שאבא שלי חזר מהמלחמה, הוא המשיך לעבוד בבית המלאכה שהוא הקים לייצור נרות וסבון, המשטר הקומוניסטי שקם ברומניה באותה התקופה לא אישר לו להמשיך לעבוד בתור עצמאי אלא דרשו להיות שותפים, והמפעל היה קטן מדי בשביל הדרישות שלהם ולאחר מכן נסגר. ברגע שבית המלאכה נסגר אבא שלי חיפש עבודה ומצא עבודה בעיירה סמוכה לעיר שלנו, כמחסנאי במחסן אזורי גדול שבו היו מתקבלים מוצרי מכולת מכל הארץ ומחלקים אותו לכפריים.

תקופת הילדות וסיפור מהחיים

בחופשים ובתקופות הקיץ הייתי הולך עם אבא שלי לעבודה. מכיוון שהמחסן היה מרוחק, אבא שכר חדר באחד הכפרים באזור והיינו גרים שם ביחד, ביום ראשון היינו נוסעים וביום שישי היינו חוזרים הבייתה. במחסן של אבא שלי, בעליית הגג, הייתי מגדל יונים: הייתי מאכיל אותן בשאריות מזון, מנקה את עליית הגג ודואג להן למצעים.

בתקופת הילדות היינו משחקים משחקי כדור, ורוב הפעילות הייתה ברחובות ובחצרות. היינו מכינים כדורים לבד מגרביים ובתקופה יותר מאוחרת הצלחנו ליצור כדורים מגומי. לאחר מכן שאחותי התחתנה קיבלתי במתנה כדור אמיתי מגיסי, בעלה של אחותי. היינו מגדלים גם יונים, היינו מגדלים אותם מספר ילדים ביחד בשובך גדול וגם סוחרים בהן: מוכרים ,קונים ומחליפים עם אחרים. בימי החורף הטמפרטורה בחוץ הייתה יורדת לכדי 20- מעלות, ולכן היה בלתי אפשרי לשחק יחד בחוץ, היה קר מאוד וירד שלג אז היינו נשארים בבית. בתקופת הלימודים בבית ספר היינו נרשמים לחוגים של הנוער הקומוניסטי, אני זוכר שהשתתפתי בחוג רדיו בו בנינו רדיו אמיתי, לחוג קרמיקה ולחוג התעמלות. לחוגים האלה כולנו היינו הולכים עם עניבות אדומות, כתלבושת אחידה.

כשהייתי בן 13 למדתי לבר המצווה אצל המלמד בחדר, בר המצווה והעלייה לתורה נערכה בתוך בית הכנסת הקבוע שלנו אליו הייתי הולך מדי שבת וחג עם אבא שלי. אחרי התפילה והעלייה לתורה היה מקובל לתת לאורחים ארוחה קלה.

עלייה לארץ

בשנת 1961, כשהייתי בן 15, אחרי הרבה שנים במהלכן התכוננו לעלייה לארץ ולמעשה היינו מסורבי עלייה, קיבלנו אישור לצאת מרומניה ולעלות לארץ. לפני העלייה לארץ נאלצנו למכור הכל ועלינו לארץ כמעט חסרי כל עם מעט מזכרות ובגדים. ברומניה סיימתי 10 שנות לימוד, לא שלטתי בשפה העברית וכשהגענו לישראל נשלחתי ללמוד עברית בקיבוץ כפר מנחם למשך שנה. בתקופה הזו ההורים שלי קבלו דירת עמידר ונשארו לעבוד בכפר סבא. לאחר שנה חזרתי ונרשמתי לתיכון אורט שבכפר סבא, שם למדתי שלוש שנים.

תקופת הצבא

בשנת 1965 התגייסתי לצבא ושירתי שם שלוש שנים בחיל האוויר בתור מכונאי מטוסים. מאוד אהבתי את התפקיד הזה וזו הייתה תקופה מאוד יפה ומאוד מאתגרת, השתתפתי במלחמת ששת הימים ולאחר מכן בחלק ממלחמת ההתשה.

עם השחרור מהצבא עבדתי כשנה בתעשייה אווירית בתור מכונאי מטוסים ומיד לאחר מכן פתחתי עסק עצמאי, בו אני ממשיך לעבוד עד היום הזה. יש לנו מפעל לייצור מרכבים לרכב וכל מיני עבודות מתכת, עסק שחוגג היום מעל 50 שנות פעילות בו עובדים היום גם חלק מהבנים שלי.

סבא בצבא

תמונה 1

נישואין והקמת משפחה

התחתנתי עם סבתא בשנת 1970, הכרנו במסיבות המשותפות בשכונה כשסבתא התגוררה בכפר-סבא. סבתא עבדה כדיאטקאית בבית החולים מאיר בכפר-סבא ואחר כך עבדה הרבה שנים כסייעת אצל רופאי שיניים. הקמנו משפחה ונולדו לנו שלושה בנים. הם גדלו, התחתנו והיום כבר יש לנו עשרה נכדים, סבתא עוזרת הרבה בגידול הנכדים.

סבתא וסבא בחתונה

תמונה 2

מאכלים אהובים

היו הרבה מאכלים שאהבנו לאכול ומאכלים יהודיים שאימא הייתה מכינה בדרך כלל כמו גפילטע פיש, הרבה תפוחי אדמה, ממולאים וממליגה – שהיא דייסת תירס. בשבת, מכיוון שלא היו מדליקים אש, היינו אוכלים טשולנט ועוגיות שהיינו לוקחים חלק מהן לבית הכנסת ומברכים אליהן.

תמונה 3

הזוית האישית

סבא ישראל: נהניתי מאוד להכין עם שירה את הסיפור ושמחתי לספר לשירה את מורשת המשפחה ואת התנהלות המשפחה לפני שנים. אני חושב שהזכרון חשוב ואני אשמח אם היא תספר את הסיפורים המשפחתיים גם לילדים שלה ולדורות הבאים.

שירה פייבל: נהניתי מאוד להכין עם סבא את הסיפור, היה לי כיף מאוד לשמוע על הסיפורים שלו, ועל כמה שהדברים היו אחרת פעם.

מילון

משטר הקומוניסטי
קוֹמוּנִיזְם הוא שיטה כלכלית-חברתית בה כל מוצרי ההון (ובפרט, אמצעי הייצור) נמצאים בבעלות משותפת, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי. (ויקיפדיה)

מסורב עלייה
מסורבי עלייה היו יהודים, בעיקר תחת המשטר הקומוניסטי, שלא הורשו לעלות לישראל משיקולים פוליטיים. אנשים אלו נקראו גם "סירובניקים" - תרגום של המונח Refusenik באנגלית. מסורבי העלייה ניהלו מאבק כנגד השלטונות, שזכה לסיוע מן החוץ מארגונים בישראל ובעולם. לאחר מספר שנים של מאבק בוטל איסור ההגירה ולמסורבי העלייה הותר לעלות לישראל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”עבודה שאתה אוהב וממלאת אותך היא חמצן לנפש, עבוד כל עוד אתה יכול“

הקשר הרב דורי