מאגר סיפורי מורשת

שמי נחמה, נולדתי בפולין (בשם נינה) בתאריך 12.12.1937 שנתיים לפני מלחמת העולם השנייה בעיירה

קטנה קרובה לעיר ביאלה פודלסק. כאשר החלה המלחמה הורי נמלטו איתי ועם אחי הקטן אהרון בן חצי שנה

לסיביר  שנמצאת ברוסיה ובדרך הורי השמידו את כל התעודות שלהם ושל ילדיהם כיוון שהם פחדו שיגלו שהם

יהודים. חיינו בסיביר ושהורי שמעו שנגמרה המלחמה רצינו  לחזור לעירנו בפולין. חצינו חזרה את הגבול

ובדרך לעירנו אמרו לנו באיזה שהוא שלב שאסור יותר להמשיך כי משם והלאה הכול נחרב ונהרס ושיש לנו איזו קרובת משפחה שנשארה בחיים ושנחכה לה והיא תצטרף אלינו.

קרובת משפחה הצטרפה אלינו ובינתיים אבא שלי מצא עבודה וקנינו בית ומיד רשמו אותי לבית ספר פולני.

אם הזמן התחילו שוב פרעות בפולין ויום אחד קנו לי קורקינט ורכבתי אתו לבית הספר. בדרך ילדים פולנים זרקו

עליי אבנים וקראו לעברי: "ג'אד! ג'אד!" (שזה אומר יהודי). סיפרתי זאת להורי ואבי החליט שמסוכן ליהודים לחיות בפולין אז ארזנו את דברינו ונדדנו בהמון מארצות אירופה.

בשנת 1945 הגענו למחנה עקורים בגרמניה.

 

ארגון יהודי אמריקני בשם "ג'וינט" , שיכן את שארית הפליטה במחנה  שהיה של הצבא האמריקאי בגרמניה.

גרנו במחנה שלוש שנים וכעבור שלוש שנים הגיעו שליחים מארה"ב וקנדה והציעו לשארית הפליטה לבנות

מחדש את חייהם בארצות של העולם החדש. הגיעו גם שליחים מארץ ישראל, וגם הם הציעו להתחיל חיים

חדשים. לא בעולם החדש אלא בארץ ישראל בת האלפיים שנה. אבי אמר:

כך, בדצמבר 1948, ארזנו שוב את כל דברינו ונסענו במשאית עד מרסי שהיא עיר נמל גדולה בצרפת.

במחנה במרסי מצאנו עוד יהודים שרצו גם הם להגיע לארץ ישראל. בבוקר אחד, קר מאוד, הגיעה אוניה

בשם "נגבה". כל המחנה, סבתות וסבים, אימהות ואבות, ילדים ותינוקות כולם עלו לאוניה. היו שם כל כך

הרבה אנשים, בליל של שפות. ושפה אחת ריגשה את כולם, השפה העברית שאותה דיברו השליחים מארץ ישראל. שטנו בים עשרה ימים ופתאום ראינו מן החוף הרחוק אורות נוצצים. היו אלה האורות של העיר חיפה,היא נראתה לנו כעיר פלאים. בזה אחר זה ובהתרגשות גדולה כל מי שהיה אל האוניה ירד לחוף וצעדו את צעדיהם הראשונים

בארץ החדשה – עתיקה.

מכאן, שוב במשאיות, העבירו אותנו למחנה עולים בשם "שער העלייה".גרנו באוהלים, לא להרבה זמן כי אבי רצה להגיע רק לירושלים אותה היטב מכיר מן התפילות.הגענו לירושלים, הורי מצאו בית, עבודה ואת הילדים שלחו לבית ספר "גאולים" בשכונת תלפיות. הגיעו עוד ילדים מפולין, בולגריה, יוגוסלביה, צ'כיה, מרוקו ועוד. עושר של שפות! כל חבורת ילדים התחברה עם ילדים שדברו אותה שפה או צליל של אותה שפה.כאשר הגעתי לכיתה שאלה אותי

המורה לשמי. אמרתי: "נינה". "נינה?" המורה אמרה. "זה לא שם עברי, באת לארץ ישראל, נחמה יהיה שמך מעתה."  השם לא מצא חן בעיניי אך לא ידעתי כיצד להסביר זאת למורה. וכך, נשארתי עם השם נחמה, ועם

האהבה הגדולה לארץ ישראל החדשה.