מאגר סיפורי מורשת

שמי ברברה חרלף. הסיפור שלי מתחיל בשנות החמישים בדרום אפריקה. בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. גדלתי בקרוגרסדורף, עיירה קטנה בערך 30 ק"מ מערבית ליוהנסבורג על "רכס המים הצחורים", השם המקומי לעיירות שהוקמו ברכס היכן שמצאו זהב בסוף המאה ה-19. במרכז הרכס נמצאת העיר יוהנסבורג, עד היום העיר הגדולה. בעיירה היו כמאתיים וחמישים משפחות יהודיות. היו כמה בתי ספר בעיירה, אך רק  בית ספר אחד בלבד דובר אנגלית, האחרים היו באפריקאנס, שפה מקומית דומה להולנדית.

כל הילדים היהודים למדו בבית הספר דובר אנגלית. ילדים בבית הספר היו מחויבים, אז ועד היום, ללבוש תלבושת אחידה מכף רגל ועד ראש בסגנון אנגלי עם כובע וכולל מה שיש מתחת! לבשנו בקיץ שמלה עם סמל בית הספר. כל הבנות היו עם אותה שמלה שתפרו אותם לפי גזרה ועם גרביים לבנים ונעלי שרוך שחורים וכובע קש. ובחורף חולצה מכופתרת ארוכה עם עניבה בצבעי בית הספר. צבע תלבושת בית הספר ביסודי היה שחור ולבן ובתיכון כחול כהה וורוד כהה וסרפן (סוג של אוברול), גרביים בצבע אחיד עד הברך וכובע לבד (בד מחמם). אפילו בדקו אם באנו לפי הנדרש גם מתחת לבגדים (בגדים תחתונים). ההחלפה של מדי הקיץ למדי החורף וההפך היה בתאריך מסוים בהתחלת מחצית, בלי קשר למזג האוויר.

תלבושת קיץ בבית הספר היסודי

תלבושת חורף בבית הספק היסודי

המשמעת בכיתה הייתה מאוד קשוחה. התלמידים היו עומדים בגב זקוף ואומרים כמו במקהלה: "בוקר טוב המורה". למורה היו קוראים רק בשם המשפחה לדוגמה: גברת כהן, מר לוי. בקושי דיברו בכיתה, במיוחד בתיכון. ואת כל כל הדיבורים והרכילויות היינו פורקים בהפסקה. היו נותנים מכות על התנהגות לא הולמת. לבנות היו נותנים מכות עם סרגל בכף היד, ולבנים היו נותנים מכות בישבן עם מקל.

היו כיתות קטנות יחסית, בערך כ- 20 תלמידים. היינו רגילים למצב, היינו כיתה מגובשת ומאוחדת עם הרבה הערכה למורים שלנו וגם היה זמן לכייף! רובנו היינו חברי "הבונים", תנועת הנוער ציונית. עד היום אני בקשר עם אנשים שלמדתי איתם מכיתה ב'. שנת הלימודים היה שלנו הייתה מינואר עד אמצע דצמבר בערך.

תמונה מבית הספר התיכון ביום ספורט איזורי

בבתי הספר היו מגרשי ספורט ובתיכון אפילו בריכת שחייה, היו חוגים של ספורט, דרמה וכו'. אחרי שעות הלימודים לא אהבתי לעשות ספורט והתעמלות אבל השתתפתי בנבחרת שחייה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר מעיין ביבנה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה לבנה בליכר.