מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בית הספר במינסק

סבתא אלנה
סבתא אלנה
זכרונות מילדות בבלרוס
שמי אלנה. מדוע קוראים לי בשם זה? קוראים לי בשם זה מכיוון שאבי אהב את הצליל של השם.
אני נולדתי בעיר מינסק בבלרוס בברית המועצות. זאת הייתה עיר גדולה. ביתי היה עם שתי קומות וחלקנו אותו. היו לנו שני חדרים והיה לנו מטבחון ושם היה תנור עץ. היו גם מים בשביל מקלחת. היינו צריכים ללכת לבניין בו היו מקלחות ושם היינו מתקלחים. כביסה היינו עושים ביד בקערה גדולה עם סבון. הייתה חצר משותפת וכל הילדים שחקו בו. היה זה מגרש חול, שם שיחקנו בחול בכדורסל ובמחבואים.
השכונה היתה רחוב ארוך והבתים היו בגובה 2,3 קומות. ברחוב נסעה חשמלית על פסים מיוחדים. אנשים רכבו בעגלה עם סוסים. בבלרוס לא היה ים, אלא היה נחל ואגם. לא היה בית כנסת. מי שרצה להתפלל היה צריך לעשות זאת בסודיות מכיוון שאסרו על כולם להתפלל.
שם אמי הוא פאינה מרקנזון. שמו של אבי הוא מקס (מרדכי). היו לי אח אחד ושתי אחיות יותר גדולים ממני. אמי הייתה עקרת בית ואבי היה סנדלר. כל יום אכלנו לחם, מרק, בשר ולפעמים פירות. לא חגגנו שבת מכיוון שזה היה אסור. לא גרנו בשכונה יהודית, אלא זו הייתה שכונה מעורבת. קנינו בחנויות ובשוק לחם, חלב, חמאה, פירות, ירקות ובשר.
בתקופתי לא היו שמות לבתי הספר, אלא היו מספרים. בית הספר שבו אני למדתי היה מספר 12. למדנו רוסית, מתמטיקה, היסטוריה, גאוגרפיה, ביולוגיה, גרמנית, אומנות, ספרות, ספורט ופיזיקה. אהבתי את רוב המקצועות, אך לא אהבתי אומנות וגאומטריה. היתה משמעת חזקה. העונשים היו לכתוב ביומן ולזרוק מהכיתה. העונש הכי גדול היה לבוא עם ההורים לבית ספר וסילוק מבית הספר. לבנות היתה תלבושת עם שמלה חומה וצווארון לבן. היו טיולים לטבע ולמוזיאונים. לא היה חדר אוכל. אכלנו לחם עם נקניק ובקושי היו ממתקים.
בגיל נעורים הקשבתי למוזיקה בסגנון עממי. ריקודים סלונים עממים היו פופולריים והיה שטח מיוחד לריקודים. הקשבנו לרדיו ולתקליטים.  נפגשתי אם אנשים בטיולים בטבע, ריקודים ובספריה ובעבודה. נשיקות וחיבוקים היו סוגי האינטימיות המותרים בין בנים לבנות. יחסי ההורים והילדים היו טובים עד מאוד. יחסי עם אימא היו ממש טובים והרגשתי שאימא שלי הייתה כמו חברה בשבילי.
איך הכרתי את סבא? היה לי דוד שהוא עבד בבית דפוס, שם עבד בחור יהודי צעיר. הוא היה מהנדס מכונות והדוד שלי עשה שידוך ביני לבינו. היו לנו שני ילדים בן ובת. יש לנו שישה נכדים ואין לנו נינים. הבן שלנו הוא מהנדס מחשבים והבת שלנו אחות בבית החולים בני ציון. היא גם יועצת הנקה ויועצת שינה. הבן שלי גר בנשר והבת שלי גרה בחיפה. משפחתי עלתה לארץ בשנת 1990, במטוס. הסיבה הייתה שרצינו להיות במדינה יהודית.
במשפחה שלי מאוד אהבו לשמוע שירים ביידיש. אבא שלי היה סנדלר אבל הוא אהב מאוד לשיר שירים ביידיש. הוא היה שחקן בתאטרון עממי ביידיש.אהבתי לשמוע את שיר היידישה מאמה לומיר אלא ונינם. בכל החגים שרנו את השיר ביחד- גם הורים גם ילדים- וחבל שהמסורת הזאת לא ממשיכה במשפחה שלי.

מילון

שי
מתנה

ציטוטים

”אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו“

הקשר הרב דורי